אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו הגשנו הסתייגות להצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 16). ברמה הנקודתית אני אומר מייד שאנחנו חושבים שזה דווקא נכון שיישאר המצב שנקבע על-ידי בתי-המשפט, של תנאים מצטברים ולא תנאים חלופיים. לכן, ההסתייגות שלנו מנומקת גם ברמה הנקודתית.
אבל, אני חייב לומר בנושא הזה, שמעבר לשאלה הטכנית שלכאורה עומדת כאן, מסתתרת שאלה הרבה יותר מהותית של מה שמתרחש בתקופה האחרונה בנושא הכניסה לישראל. עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם בצער רב שהגענו בכל הסוגיה הזאת של כניסה לישראל למצב שהוא פשוט בלתי אפשרי, שבו המערכת מתנהגת כאילו לקחו אותה והוציאו מתוכה את הלב. אין לב למערכת הזאת שעוסקת בכניסה לישראל. זה נכון לגבי מהגרי עבודה – יום-יום אני נתקל במצבים ובמקרים נוספים של תלונות של מהגרי עבודה שנופלים קורבן למטחנה הזאת של תקנות והוראות הכניסה לישראל. זה נכון ביחס לערבים. זו אולי המטרה שמאחורי כל ההקשחה הזאת של הוראות הכניסה לישראל. אנחנו רואים אנשים שבמשך שנים חיו כאן וניהלו כאן את חייהם, ומסיבות שונות הם לא אזרחים. אבל לפעמים יש להם משפחות בארץ, לפעמים בנות הזוג שלהם אזרחיות ויש להם ילדים בארץ ולילדים יש אזרחות ישראלית. משום-מה, הכניסה לישראל נמנעת מהם כאשר הם נוסעים לביקור משפחה בארצות-הברית. מקרים כאלה, רבים מאוד, הולכים ומצטברים על השולחן, ופניות למינהל האוכלוסין לא מצליחות לקבל תשובות.
הטענה שלי היא לא לפקידים במינהל האוכלוסין, אלא להנחיות שעומדות מאחורי הפקידים במינהל האוכלוסין. יש כאן איזו מדיניות שהיא מדיניות נוראה, מדיניות שלא מתקבלת על הדעת, מדיניות של פגיעה שיטתית באנשים שיש להם כל הזכות להיכנס לארץ, החיים שלהם נמצאים פה בארץ, ולפעמים בני משפחתם הם אזרחים בארץ, ובכל זאת הכניסה לישראל נמנעת מהם.
הערבים הם המטרה הראשונה. זה חל על ערבים פלסטינים מהשטחים הכבושים, בוודאי, אבל גם על ערבים שהם לא אזרחי השטחים הכבושים והם אזרחים אמריקנים או אזרחים אירופים. אם הוא ערבי, הוא לא יכול להיכנס לישראל באופן טבעי ורגיל כדי לחיות עם משפחתו וילדיו. הוא צריך לשקול כל פעם מחדש אם הוא רוצה בכלל לעשות ביקור משפחה בחוץ-לארץ, כי מי יודע – אולי הוא ייתקע בכניסה ואולי הוא לא יוכל להיכנס בחזרה לארץ ולחיות מחדש עם משפחתו. דבר כזה לא מתקבל על הדעת. הוא לא עולה על הדעת. זו פגיעה נוראה בזכויות בסיסיות אנושיות. עמיתי חברי הכנסת, זו לא שאלה טכנית, זו לא שאלה שולית וזו לא שאלה של מקרה אחד או שניים. אם זה היה מקרה אחד או שניים, לא הייתי מעלה אותם בצורה הזאת בכנסת. יש כלים פרלמנטריים אחרים. אבל כאשר הערמה מצטברת והיא גבוהה, אתה רואה את השיטה מאחורי המטחנה הזאת.
אני רוצה לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת ששייכים ליוצאי חבר המדינות, שגם ביחס ליוצאי חבר המדינות המטחנה הזאת פועלת. על שולחני נמצאת פנייה של אזרח ישראלי שעשה טעות והחליט להתחתן עם אזרחית אוקראינה – נישואים כדת וכדין. מאז הוא לא מצליח לגרום לכך שאשתו תוכל לבוא לארץ ולהתגורר אתו. וזאת, מכל מיני סיבות ומכל מיני נימוקים. עמיתי חברי הכנסת, זו דוגמה איך האמת היא שלגזענות אין גבולות.
אינני חושב שהמטרה הבסיסית היתה לפעול פה נגד העולים מחבר המדינות, אבל בסופו של דבר, גם אתם וגם הם נפגעים מאותו הליך שהוא הליך אנטי-דמוקרטי, מאותו הליך שפוגע קשות בזכויות אדם ואותו הליך שפוגע בצורה בלתי נסבלת ביכולת של אנשים לחיות עם משפחותיהם.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע להתנגד לחוק הזה גם ברמת הקריאה השנייה, ברמת ההסתייגויות, וגם ברמת הקריאה השלישית, גם ברמה העניינית הנקודתית וגם ברמה שזו ההזדמנות שלנו ככנסת לומר משהו בנושא הזה, שהאמירה שלנו כל כך דרושה בו, של הפגיעות הקשות בזכויות האזרח והאדם בכל הנושא של הכניסה לישראל. תודה רבה.