אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, אני חושב שיש טעם לפגם בחוק שמוצג לפנינו היום. הכנסת חוקקה חוק והחוק הזה אומר באופן ברור, כי החל מ-1 בינואר 2007, כאשר מוגש כתב אישום, תתכבד התביעה ותודיע אם היא מתכוונת לשלוח את הנאשם למאסר או לא. אם היא מתכוונת לשלוח אותו למאסר, צריך יהיה למנות לו סניגור או שיהיה מיוצג בדרך אחרת. עכשיו מסתבר לנו, כמו תמיד, החוקים הם חוקים ורשויות המדינה לא נערכות לבצע את חוקיה של מדינת ישראל. אני חושב שזה דבר חמור ודבר שאי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. ודאי שהכנסת לא צריכה להסכים לכך בדיעבד.
לכן, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שאין מקום לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני מציע לכם, חברי הכנסת, לא לתמוך בה ולהחזיר את הנושא לשולחנה של הממשלה כדי שהממשלה אכן תיערך, כמה בלתי צפוי, לבצע את חוקיה של מדינת ישראל שהתקבלו בכנסת.
שר הפנים רוני בר-און:
אנרכיה.
דב חנין (חד"ש):
זאת לא אנרכיה, זה ביצוע החוק, אתם מציעים לנו אנרכיה. אנחנו מחוקקים חוקים ואתם אומרים לנו שאתם לא נערכתם כראוי.
אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות, אדוני היושב-ראש, שאנחנו עוסקים במינוי סניגור, כדי לשאול את השאלה היותר כללית. מי באמת יכול להיות ומי ימנה סניגור לציבור הישראלי מפני חוסר אחריותה של הממשלה הנוכחית.
אני מתכוון לדחייה הבוטה, הגסה, של היד שהושטה לשלום כמה וכמה פעמים בשבוע האחרון מדמשק, מצד נשיא סוריה, מצד שר החוץ הסורי.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
פעם אחת שמחתי שאני יכול להסכים אתך, למה אתה מקלקל?
דב חנין (חד"ש):
זו היתה שמחה מוקדמת כנראה, חבר הכנסת הנדל.
עמיתי חברי הכנסת, אומר לנו אתמול ראש הממשלה: אנחנו חייבים לדחות את יוזמת השלום הסורית מכיוון שאנחנו צריכים להתחשב בנשיא בוש. אני רוצה להזכיר לראש הממשלה, שהוא נבחר לכהונה במדינת ישראל, הוא אמור לשמור אמונים למדינת ישראל, הוא אמור לשרת את הציבור הישראלי, לייצג את האינטרס הישראלי, והוא לא נבחר כאן כאיזה קבלן ביצוע של האינטרסים של נשיא ארצות-הברית. התשובה הזאת היא תשובה מקוממת, היא תשובה מרגיזה והיא מעידה על אמת מאוד מאוד מדאיגה. ממשלת ישראל איננה פועלת להגנת האינטרס הישראלי, כי האינטרס הישראלי הוא בהחלט לפתוח מייד במשא-ומתן לשלום עם סוריה, כמו שהאינטרס הישראלי לפני חצי שנה היה לפתוח במשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. כאשר דוחים את המשא-ומתן לשלום עם סוריה, כאשר דוחים את היד המושטת לשלום עם סוריה, המשמעות היא סגירת הדרך לשלום ופתיחת הדרך להידרדרות צבאית ולסכנה של מלחמה נוספת. מי ישלם את המחיר בדם? הציבור הישראלי, הציבור הערבי במדינות השכנות. לכן הציבור הישראלי צריך סניגור, הציבור הישראלי צריך מי שיגן עליו מפני ממשלה ומפני ראש ממשלה ששכח את חובתו לציבור הישראלי, שכח את חובתו למדינת ישראל, שכח את חובת האמונים שלו והפקיר את כל אלה לטובת שירות האימפריה האמריקנית ונשיא ארצות-הברית. תודה רבה.