אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת. אני מברך את האורחים שלנו, האזרחים והאנשים בעלי המוגבלויות, שאנחנו מציינים היום את יום הזכויות שלהם והמאבק למען הזכויות שלהם, בכנסת.
אני רוצה להצטרף לברכות לחבר הכנסת רן כהן, שעומד בראש השדולה, מסור, נאמן ונמרץ, ובהחלט יש לו זכויות רבות בארגונו של היום החשוב הזה בכנסת, יום שהתחיל בדיונים של הוועדות ומגיע לסיומו בדיון שמתקיים כאן במליאה.
עמיתי חברי הכנסת, היום הזה הוא יום חשוב. הוא יום חשוב, כמובן, קודם כול, לאנשים עם מוגבלויות, שיש להם הרבה קשיים, הרבה בעיות, ואנחנו נדבר מייד על הקשיים והבעיות הללו. אבל היום הזה הוא גם יום מאוד חשוב לכלל החברה הישראלית, כי בעצם דרך היחס שלנו לאנשים עם מוגבלויות, אנחנו עונים על השאלה: מי אנחנו, איזו חברה אנחנו, אילו ערכים יש לנו, אילו ערכים יש לנו באמת. עמיתי חברי הכנסת, אני חייב לומר לכם בצער, שהתשובה לשאלות האלה היא תשובה מאוד קשה.
האמת הקשה היא שבישראל הנכים, לקויי הראייה, לקויי השמיעה, נכי הנפש, כל אלה, עמיתי חברי הכנסת, נותרים בשולי הדרך. הם לא יכולים לממש בצורה אמיתית, מספקת, משמעותית, את היכולות שלהם, את הכישרונות שלהם, את הרצונות שלהם. זוהי התמונה הקשה.
היום ראיתי את התערוכה היפה של אנשים עם מוגבלויות – ציורים שנתלו במסדרונות הכנסת – ואכן, אין ספק, יש פה כישרונות נפלאים. אבל האם אנחנו, כחברה, באמת מאפשרים לאנשים עם מוגבלויות לממש את הכישרונות האלה? האם אנחנו באמת מאפשרים להם להפיק מעצמם את מה שהם יכולים? האם אנחנו נותנים להם את התנאים המינימליים שיאפשרו להם לפעול בחברה, לעבוד בחברה, לתפקד בחברה, להגיע לכל מקום, להשתתף בכל דיון שמעניין אותם? התשובה, עמיתי חברי הכנסת, היא תשובה שלילית.
השתתפתי היום בחלק מדיוני הוועדות שעסקו בנושא הזה. אני חושב שהכנסת, אגב, מתייחסת לנושא ברצינות. אני חושב שהדיונים היום בוועדות, וגם הדיון שמתקיים פה במליאה, הם דיונים רציניים וענייניים. אבל הדיונים האלה חושפים הרבה מאוד בעיות, ולבעיות האלה יש מכנה משותף אחד: האנשים עם המוגבלויות אינם זוכים להגנתה של המדינה. מדינת ישראל מתנערת, המדינה מתקפלת, המדינה נסוגה, בדיוק מהשאלות שבהן היא צריכה לעסוק. חבר הכנסת גפני הזכיר פה ועדות רפואיות – ודאי, יש בעיה איומה עם הוועדות הרפואיות. הבסיס של הבעיה הזאת הוא שהמדינה מנסה להתנער מהאחריות שלה ומהחובות שלה כלפי זכאים לכל מיני זכויות.
אני רוצה להקדיש כמה מלים לנושא בריאות הנפש. יש לנו חוק מאוד יפה בישראל, חוק שחוקק ביוזמתה של חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי. חוק שיקום נכי נפש בקהילה. החוק הזה בפועל איננו מיושם. בגלל התנהגותו של משרד האוצר, שבעצם איננו נותן את התקציבים המתאימים לנושא הזה. רפורמה בבריאות הנפש, שעומדת היום על שולחנה של הכנסת – דיבר על כך חבר הכנסת שרוני לפני – היא רפורמה שמתחילה מבעיות אמיתיות. יש מה לשפר בבריאות הנפש בישראל, יש תורים, יש מחסור באנשי מקצוע, יש בעיות. צריך לשפר את המערכת, צריך לחזק אותה, צריך לתקצב אותה, לתת לה הרבה יותר משאבים. אבל במקום לעשות את הדברים ההכרחיים האלה, מציעים לנו, אדוני היושב-ראש, רפורמה שהולכת בדיוק בכיוון ההפוך. התוצאה של הרפורמה הזאת תהיה פירוק של מערכת שצריך לשפר אותה, אבל לא צריך לפרק אותה ולא צריך להרוס אותה. מזה ייפגעו נכי נפש, מזה ייפגעו גם אנשים אחרים שנזקקים היום לעזרת המערכת הציבורית בתחום של בריאות הנפש.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, דרך ארוכה מאוד לפנינו. אנחנו, אני מקווה, בכנסת הזאת, לפחות נתחיל בדרך הזאת. זו דרך של שינוי, דרך קשה, דרך של מאבק – קודם כול עם משרד האוצר – אבל בזה ניבחן אם באמת אנחנו דואגים לאנשים עם מוגבלויות. תודה רבה