אדוני יושב הראש, עמיתיי חברי הכנסת, אכן ההצעה שנמצאת בפני הכנסת היום לאישור היא הצעה חשובה, הצעה בעלת משמעות גם ברמה הסביבתית, אבל קודם כל ברמה החברתית.
לפני שאני אומר כמה מילים על הצעת החוק הזאת, גם אני רוצה להצטרף לכל אלה, שאמרו כמה מילים לזכרו של חבר הכנסת יורי שטרן. חבר הכנסת שטרן מבחינה פוליטית היה רחוק ממני מאוד, ובכל זאת בשורה של עניינים, כולל בקידום הצעת החוק הזאת, אנחנו עבדנו יחד, והערכתי מאוד את פעולתו, את עבודתו, את גישתו העניינית ואת היכולת שלו לקדם עניינים בכנסת לטובת ערכים שהוא האמין בהם.
החוק הזה הוא חוק חשוב, כי במדינת ישראל הלכה והתפתחה בעיה חדשה, מעבר לכל הבעיות שהכרנו בעבר. הבעיה החדשה הזאת היא בעיה של הפרטת המרחב הציבורי.
הזכיר לפניי חבר הכנסת גפני את הדוגמה הרעה שנתנה עיריית רעננה. בנתה עיריית רעננה פארק לתפארת בתחומי רעננה, אבל סגרה אותו לשימוש בתשלום בלבד, כאשר מדובר באזרחים שאינם תושבי רעננה. מסביב לרעננה, למרבית הצער, ישנן ערים שבהן אין פארקים כל כך יפים כמו ברעננה. אני יכול להגיד לכם, שלמשל בעיר טירה, שאיננה רחוקה מרעננה, לא רק שאין פארק יפה כמו ברעננה, אלא אין אפילו פארק מכוער, אין בכלל פארק. אין פארק. לכן תושבי טירה, תושבי טייבה וגם תושבי בני ברק, שגם אצלם אין פארק כזה יפה כמו ברעננה, רצו להגיע לפארק רעננה, זה טבעי ומובן.
אז באו חכמי רעננה והתקינו את תשלום דמי הכניסה, שכאשר אנחנו מדברים על משפחה מרובת ילדים – ומה לעשות, שגם בבני ברק וגם בטירה יש הרבה משפחות מרובות ילדים – הכניסה לפארק יכולה להגיע ל-150, ל-170 שקלים. כך מונעים את הכניסה ואת השימוש במרחב הציבורי מחלק מאזרחי המדינה ומחלק מתושבי המדינה שיש להם זכות להשתמש בפארק הזה.
הזכיר לפניי חבר הכנסת גפני, שהשערורייה הזאת של פארק רעננה הובילה בעקבותיה בג"ץ. אדם טבע ודין עתרו לבג"ץ נגד החלטת עיריית רעננה, ובג"ץ עשה את מה שבג"ץ אמור לעשות, פתח את ספר החוקים ובדק האם מותר לעירייה לסגור פארק. לא מצא בג"ץ בספר החוקים איסור על עירייה לסגור פארק, ולכן הוא אפשר לעיריית רעננה, במגבלות מסוימות, להישאר בהחלטתה. כאן אני חושב שעשינו את המעשה הנכון בכנסת, כי הבנו את הרמז, שקיבלנו מבית המשפט העליון. אם אין חוק כזה, כנראה שהנושא הזה מחייב חוק, והחוק צריך לומר בצורה ברורה, שהמרחב הציבורי בישראל אכן יהיה ויישאר מרחב ציבורי, שהמרחב הציבורי בישראל אכן יהיה ויישאר מרחב פתוח לשימוש ללא תשלום לכל אזרחי המדינה, גם אם הם אזרחים של עיר עשירה וגם אם הם אזרחים של הערים הסמוכות, שהן עשירות פחות וחסרות אפשרויות או חסרות יכולות לקיים בתחומן, וחבל שכך, פארקים כל כך יפים.
באה עיריית רעננה וטוענת "אבל אנחנו הרי השקענו בפארק". תראו עד כמה יכולה להגיע החוצפה, כי קודם כל השקיעו בפארק ברעננה לתועלת תושבי רעננה. הרי הראשונים שמשתמשים בפארק הם תושבי רעננה, וטוב שכך. השקיעו בפארק ברעננה, וזה גם מעלה את ערך הנכסים ברעננה.
אבל מעבר לזה, אני אומר לכם שאם הטיעון הזה יתקבל, לא יהיה לו סוף, כי מחר בבוקר תבוא עיריית תל אביב ותגיד: אצלנו נמצאת כיכר רבין, שמשמשת לכל מיני כינוסי עם, וגם אנחנו דורשים מהאזרחים שרוצים להיכנס לכיכר רבין לשלם דמי כניסה, כי אנחנו מממנים את הכיכר הזאת מתקציבה של עיריית תל אביב. אז תושבי רעננה שירצו להפגין בתל אביב יצטרכו לשלם דמי כניסה בכניסה לכיכר רבין, ובכלל כל המדינה הזאת תפורק לאחוזות פרטיות של עיריות ובכל מקום נצטרך לשלם דמי כניסה. אתם יודעים, זה היה המצב בימי הביניים. כך היה המצב, כאשר היית עובר מאחוזה של אציל א' לאחוזה של אציל ב', היית צריך לשלם דמי מעבר.
אני חושב שעברנו את ימי הביניים ונפטרו מהם. ראוי שננהג כמדינה מתקדמת באמת, מדינה שמגינה על המרחב הציבורי לטובת כל התושבים, כי הזכות להשתמש בפארק עירוני היא לא איזה שהם מותרות, אלא היא זכות בסיסית ויסודית. היא זכות בסיסית לילדים שרוצים להשתמש בפארק, היא זכות בסיסית לתושב העיר שרוצה לצאת החוצה וליהנות מעצים, מרוח ומטיפה ירוק סביבו. זוהי זכות בסיסית, שצריך לקיים אותה וצריך להבטיח אותה.
נכון הוא שאנחנו רחוקים מאוד ממצב אידיאלי בישראל בתחום הזה. חשוב להזכיר בהקשר הזה את כל אותן ערים, שאין בתחומיהן פארקים עירוניים, וזו בושה לכולנו שזה המצב. אבל לפחות כאשר קיימים פארקים עירוניים, הם צריכים להיות באמת פתוחים לכולם, ללא תשלום ובאופן שמזמין את כלל הציבור הישראלי להשתמש בהם. לכן עמיתיי חברי הכנסת, אני חושב שהכנסת כולה יכולה להתאחד בתמיכה בהצעת החוק החשובה הזאת. תודה רבה.