גזירה נוספת על הנכים: הסכם הניידות יהפוך לחוק

17.02.07 קטגוריית: חברה וכלכלה, כללי

 

נציגי הנכים התבשרו לאחרונה כי הסכם הניידות שנחתם בין הממשלה לבין המל"ל לפני 30 שנה מיועד להפוך לחוק.

  המשמעות: נכים שזקוקים להטבות ניידות יהיו נתונים לחסדי תקציב המדינה.

   אבל האוצר מרוויח, אז למי אכפת?

בישיבה שנערכה במשרדי הנהלת הביטוח הלאומי בחודש שעבר, התבשרו נציגי ארגוני הנכים כי המדינה מעוניינת לשנות את הסכם הניידות ולהעבירו לחקיקה מקבילה. הכוונה לשנות את ההסכם ולהפוך אותו לחוק, משמעה פתיחתו לשינויים שחלים בתקציב המדינה, תוך פגיעה בזכות היסוד הבסיסית לתנועה חופשית. הנכים מתנגדים לכך נמרצות בעוד שהאוצר דוחף לכך כבר שנים.

במקום לטפל ברשימת הלקויות שבהסכם ולהביא להרחבת הרשימה למקרים הדורשים הכללה קבועה ופתרון בדמות ועדת חריגים, מנסים בביטוח הלאומי לקדם פתרון שיפגע בנכים.

מהו הסכם הניידות?

ביוני 1977 לאחר מאבק ארוך ועיקש הוכרה זכות התנועה של הנכים (שאינם נכי צה"ל) בהסכם  שנחתם בין הממשלה ובין המוסד לביטוח לאומי. ההסכם מוכר בשמו "הסכם הניידות". בהסכם הוגדרו הזכויות וההטבות השונות למי שהוכר כ"מוגבל בניידות" ובהן הזכות לרכישת רכב ללא מיסוי (שהיה גבוה מאוד בתקופתו) והזכות לגמלה חודשית לצורך מימון הוצאות הרכב. כמו כן, הוגדרה זכאותם של בעלי רכב אלו שאינם מסוגלים להתנייד בעצמם ונזקקים לעזרת אחר, הזכות לרכב להורים לילדים נכים והזכות לגמלה לאלו שמסוגלים להתנייד בעצמם ואינם יכולים לנהוג. מאבק נוסף שהתקיים בשנת 1999 ולאחריו מאבק משפטי ארוך, הביא לתוספת ולהכרה במימון רכבים מסוג ואן, המאפשרים לנהוג בעזרת טכנולוגיות מסייעת משופרות. רכב זה ניתן לנכים קשים מאוד.

להסכם שנחתם יתרונות וחסרונות. החיסרון הגדול ביותר של ההסכם הוא הקיבעון שלו, שכן מבחן המוגבלות בניידות נקבע על פי רשימת לקויות. ברשימה 11 פרקים, ובהם תיאורם של כ-55 סוגי לקויות. הרשימה לא ממצה את כל הלקויות ואינה מתעדכנת מעת לעת ולכן בעלי לקות שאינה מופיעה בהסכם מוצאים עצמם מקופחים ומופקרים למרות חובת המדינה לספק להם חופש תנועה.

אנחנו והעולם

ב- 10 לדצמבר 1948 אימצה עצרת האומות המאוחדות את ההכרה בזכויות אדם, כמוה גם מדינת ישראל. על פי המסמך בסעיף יג(1) יש הכרזה שקובעת: "כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה".

לחופש תנועה פירושים רבים, אחד הפירושים מוביל  לסוגיה ייחודית לציבור הנכים – ניידותם. חופש התנועה אינו דבר מובן מאליו בייחוד לנכים, שכן רבים זקוקים לטכנולוגיות מסייעת בגלל ליקוי זה או אחר. עבור נכים רבים חופש תנועה בתוך המדינה ואפילו חופש תנועה בסיסי מותנה בתנאים שונים. לרבים מהנכים יש צורך ברכב לתנועה, עבורם רכב הוא התחליף היחידי לרגליהם שכשלו. בלעדיו אינם מסוגלים לנהל אורח חיים נורמאלי.

רמיסת זכויות הנכים

היתרון הגדול של ההסכם הוא בעובדה שזכויות אלו אינן ניתנות לערעור ולפגיעה שכן ההסכם הינו חוזה לכל דבר ושכזה אינו מושפע ממצב תקציבי או משינוי חוקתי. ממשלת ישראל, משיקולים תקציביים, רומסת זכויות ומטילה מגבלות כספיות באמצעות חוק ההסדרים, שמקפיא או משנה את תוקפם של חוקים. באמצעות חוק זה, למשל, הוקטנו קצבאות הילדים והוקפאו כל קצבאות הנכות במשך שנים ארוכות.

לשמחתם של הנכים, ידו הארוכה של האוצר, אינה מצליחה לפגוע בבסיס ההסכם, הגם ניסיונות לא מעטים, ביניהם כאלו שצלחו, כמו למשל: ביטול הגדרת רכב בקריטריון מיצג (cc1600) שהתאפשר מהגדרה לא ברורה בהסכם.

נכון, הדרישה שלנו מדברת על שינוי בהסכם שדורש תוספת תקציבית, אבל כל ההצדקות, הן החוקיות והן המוסריות, קיימות לכך. לעומתנו, הגורמים האחרים אינם רואים את טובת הנכים כנגדם והניסיון האחרון בקיזוז הקריטריון  מלמד שמאחורי הרצון להביא את ההסכם לחקיקה מסתתרים מניעים אחרים.

מהמשרד לביטוח לאומי בחרו שלא לענות לשאלה "מהן ההשלכות האפשריות של הפיכת ההסכם לחוק" וכן לשאלה "מתי מתוכננת להתבצע החקיקה ועל ידי מי" והסתפקו בתשובה לפיה "המוסד לביטוח לאומי סבור שראוי שההסכם יהפוך לחוק ואף פנה לאוצר בעניין זה".
 
 

קובי כהן