במסגרת דיון על הצעת חוק ממשלתית הבאה להקל על ביצוע בדיקות גופניות של אסירים.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, רבותי השרים, אני קורא את הצעת החוק הזאת בחשש, ואני אומר לכם גם מדוע. בסך הכול, אני ער לכך שלפעמים אין מנוס אלא צריך לבצע חיפוש גופני על אסירים. אבל נדמה לי שהמנגנון שקיים היום בחוק מייצר איזון מספיק נכון. הרי גם היום החוק מאפשר לבצע חיפוש גופני על גופו של אסיר עירום, אלא שהיום החוק מתנה את הקיום של החיפוש הזה כאשר האסיר איננו מסכים לכך באישורו של קצין בדרגת רב-כלאי, או אם מדובר ביחידה המשטרתית הלוחמת בסמים, יחידת שב"ס שלוחמת בסמים, יחידת "דרור" – מספיק לצורך העניין הזה אישור של קצין בדרגת כלאי.
לפי הצעת החוק הזאת, יספיק אישור של קצין בדרגת כלאי גם בשתי יחידות משטרתיות או שב"סיות אחרות: יחידת ההתערבות והליווי המרכזית – יחידת "נחשון", והיחידה המיוחדת להשתלטות על אסירים – יחידת "מצדה".
עמיתי חברי הכנסת, אני חושש ממצב שבו אנחנו נאפשר אינפלציה בחיפושים גופניים על גופם של אסירים. גם אסירים הם אזרחים, וגם לאסירים יש זכויות, וגם במקרה של אסירים חשוב שנקפיד שמי שמאשר את החיפוש על גופם הוא אדם בעל סמכות מספקת, ניסיון מספיק, ותק מספיק, שאנחנו לפחות מקווים שידע לשקול נכונה את כל מערכות השיקולים הרלוונטיות.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שהחוק הקיים הוא חוק מספיק ומספק, ולא הייתי מציע לנו להרחיב, כפי שמוצע לנו בהצעת החוק, את האפשרויות לבצע חיפושים גופניים על אסירים.
אבל, אדוני היושב-ראש, שעה שאני אומר את הדברים האלה לכם, וגם לעצמי, אני אומר גם לעצמי שאנחנו כבר מזמן עברנו גם את התחנה הזאת והרחקנו לכת הרבה הרבה מעבר לזה. הכנסת הקודמת אפשרה בחוק שהיא חוקקה סמכויות שיטור מהסוג הזה של חיפוש על גופם של אסירים לא לאנשי משטרה, אלא לאנשי גופים פרטיים. במסגרת חוק הפרטת בתי-הסוהר, קודמינו בכנסת אפשרו העברה של כוחות שיטור לידי גורמים שהם גורמים פרטיים. אז לכאורה, הצעת החוק שמובאת בפנינו היום היא מתונה ביחס למצב הממשי שייווצר ככל שההפרטה הזאת של בתי-הסוהר תימשך.
אני אומר את הדברים כיוון שאני חושב שהצעת החוק הזאת והדיון בה צריכים להיות הזדמנות לשיקול נוסף, לחשיבה מחודשת בסוגיה הזאת של הפרטת בתי-הסוהר. המיוחד בהפרטת בתי-הסוהר הוא, שבהפרטה הזאת אנחנו מעבירים לידי גורמים פרטיים, לידי זכיינים פרטיים, כוחות שבהגדרה הקלאסית של תפקידיה של המדינה נמצאים בגרעין הסמכויות והכוחות שהמדינה אמורה להפעיל. כוחות שיטור, כוחות אכיפה, כוחות של חיפוש במקרה הזה, אלה הדברים שמאפיינים את השימוש בכוח שראוי שהמונופולין עליו יהיה בידי המדינה עצמה. זו הגדרתו של ובר למדינה – הגוף שבידיו המונופולין על השימוש בכוח. מבחינה זו אני חושב שהגיע הזמן שכאשר אנחנו דנים בחוק הזה, אנחנו נראה את המפה בצורה רחבה, ונראה את כל סמכויות האכיפה השונות שנמצאות ומותרות וקיימות היום בידי אנשים שונים ביחס לאסירים, ואני חושב שהמסקנה המתבקשת מהבחינה הרחבה הזאת היא שאנחנו צריכים לחזור למסגרת מאוד מצומצמת ודווקנית של מי האנשים שלהם מותר להפעיל כוח, לרבות חיפוש גופני, על אסירים. האנשים האלה צריכים להיות ראשית – וזה התנאי העקרוני והבסיסי – אנשי המדינה עצמה; זאת אומרת, שוטרים במדים ואנשי המדינה עצמה, ובאישורם של קצינים בדרגות מספיק בכירות.
אני ער לבעיה שתוארה בדברי ההסבר של הצעת החוק הזאת, שאומרת שהמצב הקיים היום גורם לכך שאנשים, למשל מיחידת "מצדה" או מיחידת "נחשון", שצריכים לבצע חיפוש ואין אצלם ביחידה באותו זמן קצין בדרגה מספקת, פונים לקצינים בדרגה מספקת מיחידות אחרות כדי שייתנו את האישור. זה כמובן מצב לא רצוי, מצב שהופך בעצם את כל הרעיון של האישור הפרטני של החיפוש באסירים לסוג של פיקציה.
אני מניח שבהצבעה היום הצעת החוק הזאת תעבור, ואני חושב שבדיון לקראת הקריאה השנייה והשלישית יהיה מקום לשקול פתרונות שונים מהפתרון שמוצע כאן בחוק, כדי להבטיח באמת את האיזון הראוי בין זכויות האדם, לרבות זכויות האסירים, לבין הצרכים שקיימים לעתים לחפש גם על האסירים וגם על גופם. תודה רבה.