גברתי השרה, אני מעריך את נכונותך לענות על שאלות ואני רוצה לשאול אותך כמה שאלות. שאלה ראשונה – אני מרגיש מאוד נוח לשאול אותך את השאלות כי אני יודע שאת, במובן מסוים כמוני, באת מהאוניברסיטה. אז אני יכול לומר לך איך נראו הסטודנטים שאני לימדתי, ואת תאמרי איך נראו הסטודנטים שאת לימדת.
הסטודנטים שאני לימדתי בפקולטה למשפטים בתל-אביב היו סטודנטים שהיה להם קשה מאוד לעמוד במטלות שהטלנו עליהם, כי מייד אחרי הלימודים הם היו צריכים לרוץ ולעבוד בעבודה נוספת כזו או אחרת בשעות הלילה. תמיד נתקלתי במצבים לא פשוטים שאנשים באמת עובדים מאוד קשה כדי לפרנס את עצמם, וזה עם שכר הלימוד הנוכחי; לא עם שכר הלימוד שעוד יעלה לפי מתווה כזה או אחר שעוד לא סוכם.
אתם אומרים שאתם מציעים להם הלוואה, אבל חלק גדול מהאנשים האלה – אולי לא הסטודנטים שלי בפקולטה למשפטים – חלק גדול מהאנשים האלה יהיו בעתיד מורים, וגם מורים היום שובתים, כי קשה להם לחיות מהמשכורת הנוכחית שלהם. אז הסטודנטים האלה, שיהיו מורים בעתיד, יצטרכו להחזיר את ההלוואות כשהם יהיו הורים לילדים קטנים ויהיה להם עוד יותר קשה בחיים. זו נראית לי תשובה שרק דוחה את הבעיה לשלב יותר מאוחר.
לפי תחושתי, גברתי השרה, העשירים מסתדרים מצוין, שכר הלימוד הנוכחי הוא ממש לא בעיה לעשירים. אבל לרוב ציבור הסטודנטים שאני מכיר שכר הלימוד הוא בעיה קשה. אני משתתף בהפגנות הסטודנטים, ואני רוצה לומר לך שיש שם אלפי סטודנטים שאף אחד לא שכנע אותם לבוא ואף אחד לא גרם להם באופן מלאכותי להגיע. אנשים מרגישים מצוקה אמיתית. אני פונה אלייך כי אני יודע שאת מכירה את הציבור הזה. מרגישים מצוקה אמיתית שקיימת כבר היום, עם שכר הלימוד הנוכחי, והמצוקה הזו תתגבר כאשר שכר הלימוד יעלה.
גברתי השרה, שמעתי בקשב רב את דברייך לגבי גני-הילדים ובתי-הספר התיכוניים ואני מאוד תומך במגמה שלך. אבל אני חושב שכשרת החינוך את לא צריכה לעמוד בעמדה של זה או זה. את שרת החינוך של האוניברסיטאות ושל הסטודנטים ואת שרת החינוך של גני-הילדים.