אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שראוי היה שהממשלה גם היא תתייצב לדיון הזה כדי לשמוע מה יש לנו לומר על בקשתה להאריך פעם נוספת את תוקפו של מצב החירום בישראל.
שלא כחבר הכנסת אורון, אני חבר כנסת צעיר בכנסת ולכן זו רק הפעם השנייה שאני משתתף בדיון על הארכת תוקפו של מצב החירום. כבר בדיון הקודם העליתי שורה ארוכה של טעמים למה לא צריך להאריך את תוקפו של מצב החירום ולמה נכון מבחינה משפטית ומבחינה חברתית להביא את המצב האבסורדי הזה לידי סיום.
החקיקה הישראלית צריכה להיות מבוססת על סטנדרטים רגילים ולא על סטנדרטים של זמן חירום. יש לנו מין הישענות בלתי הגיונית ובלתי מוצדקת ברמה העקרונית וברמה העניינית על קיומו של מצב חירום כמין עילה להסדיר כל מיני הסדרים ולמצוא בהם כל מיני פתרונות שאינם ראויים לגופו של עניין, ולכן הם לא צריכים להמשיך ולהתקיים.
אדוני היושב-ראש, הפעם יש טעם נוסף להתנגד להארכת תוקפו של מצב החירום, והטעם הנוסף הוא שאנחנו הגענו למצב אבסורדי. מרוב שישראל נמצאת כל הזמן במצב חירום, כאשר במקרה קורה מצב חירום לא מכריזים על מצב חירום. כאשר, למשל, מתנהלת מלחמה בצפון, כאשר מתנהלת מלחמה בדרום, ממשלת ישראל בוחרת שלא להכריז על מצב מיוחד בעורף שיאפשר, למשל, לעובדים להיעדר ממקומות העבודה שלהם. היום אנחנו שומעים שעובדים שנעדרים ממקומות העבודה שלהם בשדרות, מנכים להם את זה מהשכר, אף-על-פי שהמצב שם לא קל ולא פשוט. גם באזורי הצפון, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, אנשים לא מעטים נאלצו לעזוב את מקומות המגורים שלהם או לא יכלו להגיע למקומות העבודה שלהם ולא זכו להגנה מספקת, מכיוון שהמצב לא הוגדר כמצב חירום. מצב חירום הוא המצב הכללי שבו נמצאת ישראל ולא המצב הספציפי שמתרחש, למשל, כאשר יש מלחמה, כמו מלחמת לבנון השנייה.
אנחנו מגיעים לתוצאה אבסורדית. סיטואציה של מצב חירום צריכה לתת פתרונות למצבים חריגים, פתרונות שיגנו על האזרחים, יגנו על זכויותיהם של האזרחים, יגנו על זכויותיהם של העובדים. מה שיש לנו כאן, אדוני היושב-ראש, זה המצב ההפוך: באמצעות מצב חירום לא מגינים על זכויות האזרחים במצב חירום, אלא הממשלה מגינה על זכויותיה מול האזרחים.