דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, ההצעות שבפנינו הן הצעות לא טובות, ואני אנסה לשכנע אתכם שההצעות לא טובות וכדאי שלא לאמץ אותן. אני אמשיך את דרכה של קודמתי, חברת הכנסת גלאון, ואני רוצה להתקדם מההיסטוריה לאקטואליה. באקטואליה אני רוצה לבחון את ההווה ואת העתיד של המדינה הזאת ושל הדמוקרטיה בחברה הזאת.
בנימין נתניהו (הליכוד):
יש לך שמונה דקות. תלמד אותי איך עושים את זה.
דב חנין (חד"ש):
אני אשתדל. ברמה המשפטית העקרונית, הרעיון של שבועת אמונים הוא רעיון שבכל מקום שהוא נהוג, במדינות העולם המודרני, שומרים בהקפדה מאוד חדה וברורה בין עולם התוכן לבין המסגרת. שבועת אמונים היא שבועה למסגרת המדינה, אבל אין בה אמירות לגבי התוכן, כי התכנים של המדינה הם הנושאים לדיון בבית-הנבחרים הזה.
על השולחן הזה, זו הזירה הדמוקרטית שבה אנחנו צריכים לברר לעצמנו ביחד, וודאי שהרוב בסופו של דבר קובע, אבל זו גם זכותו של המיעוט להציע הצעות אחרות. נניח, לדוגמה, כמו שהציעה השופטת בן-פורת, להוסיף בית להמנון הלאומי; זו הזירה להעלות את הדברים האלה, את הרעיונות האלה.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
במדינה מתוקנת אתה צודק. תתפלא לשמוע שאני מסכים אתך.
דב חנין (חד"ש):
אם הדברים האלה לא יתבררו בזירה הפרלמנטרית, בזירה הדמוקרטית – מה אתם חושבים שיקרה? שהשאלות תיעלמנה מהמציאות? לא תהיינה דעות כאלה בעולם? אני אומר לך, חבר הכנסת הנדל, מה שיקרה הוא שאנחנו נסגור את הזירה הפרלמנטרית, את הזירה הפוליטית בפני עמדות שהן עמדות של מיעוט, שאולי הרוב לא מקבל אותן. אבל זכותו של המיעוט להביא את עמדותיו ודעותיו לבירור כאן בבית הזה, כי זו הזירה הדמוקרטית.
חבר הכנסת הנדל, אני רוצה לומר לך דבר נוסף. במדינת ישראל, אנחנו צריכים לדעת את זה, והגיע הזמן שגם בצד הימני של הזירה הפוליטית יפנימו את העובדה הזאת: במדינה הזאת חי מיעוט לאומי שהוא חמישית מאזרחי המדינה. המיעוט הזה הוא חלק מהאזרחים במדינה. יש להם זכויות אזרחיות מלאות. לא בזכותך הם נמצאים, חבר הכנסת הנדל, ולא בזכותו של אף אחד אחר, הם נמצאים בזכותם. זכותם המלאה להביע את עצמם.
צבי הנדל (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
בתנאי שהוא לא קם להרוג אותי.
זבולון אורלב (האיחוד הלאומי – מפד"ל):
הוא לא מכיר בכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית.
דב חנין (חד"ש):
זכותו של הציבור הזה להביע את עצמו. אני לא רוצה בכלל להיכנס לוויכוח של התכנים, כי אנחנו לא בוויכוח על התכנים. אנחנו בוויכוח על השאלה אם רוצים לדחוק החוצה מהמגרש הפוליטי הישראלי ציבורים שלמים שיש להם דעה אחרת משלך על אופיה של המדינה, אולי גם אחרת משלי; זה לא משנה, אנחנו מדברים פה ברמה העקרונית.
אני אומר לך, חבר הכנסת אורלב, שאין שום אינטרס אמיתי לחברה הישראלית לעשות את המהלך שחלק מחברי הבית הזה כל כך מתלהבים ממנו. חלקכם חושבים שזה יהיה נורא טוב אם האוכלוסייה הערבית תידחף החוצה מהפוליטיקה הישראלית, ואני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שדבר כזה יהיה רע מאד, לא רק לאוכלוסייה הערבית ולא רק למיעוט הערבי בישראל, הוא יהיה רע מאוד גם לרוב היהודי בישראל. הוא יהיה רע מאוד לדמוקרטיה בישראל.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, אני מציע לכם שלא לאמץ בדלת האחורית, בכל מיני תרגילים פרלמנטריים, הצעות חוק שמנסות להעביר לנבחרי הציבור הערבים ולנבחרי ציבור יהודים שמחזיקים בעמדות של מיעוט את המסר – הבית הזה אינו ביתכם. המסר הזה איננו המסר הדמוקרטי, הוא מסר שצריך לדחות אותו. חברי כנסת גם מהימין וגם מהשמאל צריכים להתאחד נגד שתי הצעות החוק הגרועות האלה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר מג'אדלה, זו הצעת חוק. אתה לא יכול לדבר. תמצא הזדמנות אחרת לדבר, כי זו הצעת חוק והממשלה לא הסמיכה אותך להשיב בשמה. השר דניאל פרידמן היה צריך לענות בשם הממשלה, והוא איננו כאן.
אנחנו עוברים להצבעה על שתי הצעות החוק, כל אחת בנפרד. קודם, הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת אמונים של חבר הכנסת).
הצבעה מס' 16
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה – 35
נגד – 15
נמנעים – 1
ההצעה להעביר את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – הצהרת אמונים של חבר הכנסת)
לדיון מוקדם בוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.