אדוני היושב-ראש, עמיתי חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שגם החוק הזה ראוי היה שיתקבל בהנמקה מהמקום, ללא צורך בדברי הסבר רבים, ובהסכמה כללית של חברי הכנסת. לצערי הגדול, לא הצלחנו להביא לכך שוועדת השרים לחקיקה תחליט את ההחלטה המתבקשת לתמוך בהצעת החוק הראויה הזאת. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאף-על-פי שבנקל ניתן היה לגייס רוב בבית הזה כדי להעביר את הצעת החוק הזאת היום – גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, אני אומר גם לך – מתוך רצון לנהל דיאלוג בנושאים כאלה עם הממשלה ולהעביר את הדברים בהסכמה, לא עשיתי את הדבר המתבקש ולא העברתי את ההצעה הזאת בניגוד לעמדת הממשלה. זה אפשרי בהחלט.
עמיתי חברי הכנסת, אני אומר לכם למה ההצעה הזאת חשובה ולמה היא ראויה, ואני מקווה שבעתיד הקרוב נשיג הסכמת ממשלה ואפשר יהיה להעביר את ההצעה הזאת פה אחד.
עמיתי חברי הכנסת, הזכות למים היא זכות מוכרת במשפט הבין-לאומי וגם במשפט הישראלי. הזכות למים משתמעת בצורה ברורה מסעיף 25 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם; זה אותו סעיף מפורסם שמגן על תנאי המחיה ועל שירותים מספיקים לבריאות האדם ולמשפחתו. ברור לכולנו שבהעדר מים אין תנאי מחיה ואין שירותים מספיקים לבריאות האדם ולמשפחתו. לכן, אין כל ספק שכבר סעיף 25 של ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם מכיר בזכות למים. ההצהרה אומנם איננה אמנה מחייבת, ומבחינה זו היא איננה משפט בין-לאומי הסכמי, אבל היא בהחלט משפט בין-לאומי מנהגי, וככזאת יש לה תוקף מחייב גם אצלנו.
להכרה בזכות למים יש ביטויים מפורשים רבים במשפט העמים. אני אתחיל בפרשנות של הוועדה לזכויות האדם של האו"ם לאמנה בדבר זכויות כלכליות וחברתיות. אני אזכיר את הצהרות הסיכום של הוועידות הבין-לאומיות במאר דל פלאטה – 1977, ועידת כדור-הארץ בריו דה-ז'נירו – 1992, ועידת יוהנסבורג – 2002, הצהרת המילניום של האו"ם, "אג'נדה 21" – כל אלה הם מסמכים שמדינת ישראל היא חלק מהם.
אני שמח שנוכחת אתנו שרת החוץ – ממלאת-מקום ראש הממשלה ושרת החוץ – כי היא יכולה להעיד שכשישראל מתחייבת באמנות בין-לאומיות ובהסכמים בין-לאומיים, מדיניותה המוצהרת של הממשלה היא שאנחנו לא עושים את הדברים האלה פלסתר, אלא מתייחסים אליהם במלוא הרצינות.
מעבר להצהרות סיכום של ועידות בין-לאומיות, אנחנו מדברים גם על אמנות בין-לאומיות מחייבות, כמו למשל האמנה הבין-לאומית בדבר ביטול האפליה נגד נשים לצורותיה, האמנה מ-1979, האמנה מ-1989, האמנה הבין-לאומית לזכויות הילד. שוב, שתי אמנות בין-לאומיות שמכירות בצורה מפורשת בזכות האדם למים.
מושג המפתח בעניין של זכות האדם למים הוא המושג שמכונה באנגלית BWR: Basic Water Requirement, ומבחינה זו ברור לחלוטין גם ההיקף של הזכות, שהוכרה במשפט העמים וצריכה להיות מוכרת באופן מפורש גם אצלנו.
אני שמח, אדוני שר המשפטים, שגם אתה הצטרפת אלינו לפרק הזה של הדיון המשפטי, ואני רוצה לשכנע אתכם, עמיתי חברי הכנסת, שיש אצלנו בישראל ליקוי בסיסי בחקיקה בתחום הזה. אומנם, אדוני שר המשפטים, קיים אצלנו סעיף 3 לחוק המים, וסעיף 3 לחוק המים אומר: "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם" – עד כאן יפה מאוד; אבל העוקץ נמצא בסופו של הסעיף: "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם בכפוף להוראות חוק זה".
חוק המים, אדוני היושב-ראש, הוא אחד החוקים הגדולים והענפים במדינת ישראל, וכאשר זהו הניסוח של סעיף הזכות, זהו ניסוח של זכות שהיא מאוד חלשה, מאוד צולעת. כל הוראה, אפילו טכנית, אדוני היושב-ראש, שיש בחוק המים היום, גוברת על ההוראה בדבר הזכות למים.
אדוני שר המשפטים, אומנם בית-המשפט העליון נחלץ לעזרתנו, ובשורה של פסקי-דין – מערעור אזרחי 535/89, פרשת נציב המים נגד פרלמוטר – קבע בית-המשפט העליון שהזכות למים בישראל היא זכות אישית, אי-אפשר לפגוע בה ללא הסכמה מפורשת של בעל הזכות. אבל שוב, אני שמח שנמצא אתנו שר המשפטים, כי אני יודע שעמדתו של שר המשפטים ברמה העקרונית היא שהסדרים עקרוניים צריכים להופיע בחקיקה של המדינה. וזה המצב הראוי, זה המצב הנכון, זה המצב שצריך להתקיים גם בעניין הזכות למים.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, הצענו – אני ושורה ארוכה של חברי כנסת מרוב סיעות הבית – לעגן בחוק בצורה מפורשת את האמירה הזאת: לכל אדם יש זכות לגישה למים בכמות ובאיכות הנחוצות לדרישות החיים הבסיסיות. הקביעה שלנו מתייחסת לשני פרמטרים של הזכות למים. יש זכות למים בכמות ויש זכות למים באיכות. שתי הזכויות האלה אינן מובטחות בחוק הישראלי היום, ושתי הזכויות האלה דורשות הבטחה בחוק הישראלי היום.
ההיקף שהצענו לעגן, אדוני שר המשפטים, הוא היקף מאוד מינימלי. אנחנו מבקשים לעגן את הזכות לגישה למים בהיקף הנחוץ לדרישות החיים הבסיסיות – גברתי ממלאת-מקום ראש הממשלה, אני מנסה לשכנע גם את שר המשפטים, כי מן הסתם הנושא יחזור לשולחנו – ולכן, אדוני השר, אנחנו מדברים פה על ניסוח מאוד מאוד זהיר ומתון, שאומר: זכות למים בכמות ובאיכות הנחוצות לדרישות החיים הבסיסיות. זכות מינימלית, אבל מוגדרת בחוק באופן עצמאי.
אדוני שר המשפטים, אתה בוודאי יודע שכאשר תחוקק הכנסת את החוק הזה – ואני מקווה שהיא תחוקק – המשמעות לא תהיה שהזכות למים תהפוך ממחר להיות זכות אבסולוטית או זכות שגוברת על כל הזכויות האחרות. מן הסתם, גם לאחר שהחוק הזה יתקבל, בעולמנו המשפטי, הזכות למים תצטרך להתחרות בזכויות אחרות. וכאשר היא תתנגש בזכויות אחרות, שלפעמים תקבלנה מעמד מועדף עליה, היא לפעמים גם תיסוג מפני הזכויות האחרות האלה. זה חלק מהמשטר המשפטי של איזון בין זכויות שונות. ובכל זאת יש טעם אמיתי בכך שהזכות למים תיכנס למגרש התחרות הזה מול הזכויות האחרות כאשר היא איננה מראש נכה, כאשר היא איננה מראש נידונה למעמד שולי, למעמד כפוף, למעמד שעדיף שלא יהיה בכלל מאשר שיהיה כזה.
זאת אומרת, אני אומר: מבחינתי, בצורתו הנוכחית של סעיף 3, אם זו הצורה של עיגון הזכות למים, עדיף שהזכות הזאת לא תהיה מעוגנת בחוק, עדיף שהיא תהיה מעוגנת על-ידי בתי-המשפט ומוגנת על-ידיהם כפי שהיא היום.
כיוון שאני חושב שזה מצב לא רצוי, כיוון שאני חושב שההסדרים הראשיים במדינת ישראל ראוי שהכנסת תקבע אותם, אני חושב שזו חובתנו, חברי הכנסת, לעגן את התוצאה הרצויה הזאת גם בחוק.
אדוני היושב-ראש, המצב היום בשטח מבחינת הפרקטיקה איננו טוב. הזכות למים נפגעת יום יום. היא נפגעת גם ברמת אספקת המים – לפעמים מנתקים מים ליישובים שלמים שחבים חוב כספי ל"מקורות". מנתקים את המים לכל תושבי היישוב, גם לתושבים ששילמו את מלוא אגרת המים, אבל בגלל מריבה בין הרשות המקומית לבין החברה הממשלתית מנתקים לכולם את המים. זה מצב לא ראוי. אני מקווה שאם נעגן את הזכות למים, האיזון שייעשה בתחום הזה יהיה איזון רגיש וראוי יותר. גם יש בישראל אוכלוסיות שלמות שאינן מקבלות היום מים בכלל. יש כפרים לא מוכרים בנגב, כ-80,000 איש, שאינם מקבלים מים.
אדוני היושב-ראש, גם ההיבט השני של הזכות למים, ההיבט של איכות המים, גם הוא איננו מעוגן היום כפי צורכו. שמענו רק לאחרונה, אדוני היושב-ראש, מפי אנשי משרד הבריאות, בדיון שהתקיים בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שאקוויפר החוף של מדינת ישראל, כולו, עומד בסכנה של פסילה לשתייה. אני חושב שזה דבר שצריך להחריד את כולנו. אקוויפר החוף הוא אחד ממאגרי המים העיקריים שיש לנו במדינת ישראל. תחשבו, עמיתי חברי הכנסת, לאן אנחנו מגיעים אם מאגר מים כל כך משמעותי ייפסל כולו לשתייה ולצריכה.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, הפנייה שלי במקרה הזה היא באמת לחברי הכנסת מכל הסיעות ולחברי הממשלה בכל התפקידים ובכל העמדות. הבטחת הזכות למים נדרשת, הבטחת הזכות למים נכונה מבחינה משפטית, הבטחת הזכות למים צריכה להיעשות על-ידי המחוקק הראשי במדינת ישראל, ולכן אני מקווה שכשנגיע להצבעה בסעיף הזה – וזה יקרה בקרוב – נוכל כולנו להתאחד בתמיכה בו. תודה רבה.
טרם נקבע מועד לתשובת הממשלה והצבעה על הצעת החוק.
לקריאת הצעות החוק הקליקו כאן.