דב הגיש אתמול הצעת חוק המגבילה הקמת מתקנים ביטחוניים*** מנסחי החוק: "ההסדר הקיים גרם פעמים רבות לנזקים בלתי הפיכים, כאשר בחסות השיקולים הביטחוניים, נפגעו בצורה גסה עקרונות תכנון, עקרונות דמוקרטיים וערכים בריאותיים וסביבתיים" .
בדיון מיוחד שנערך היום בועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת אמר דב: "המצב שבו ניתנת לצבא היכולת להקים מתקנים ביטחוניים ללא התייחסות לשיקולים בריאותיים וסביבתיים, ערכי נוף או הסדרי שיתוף ציבור בסיסיים הוא בעייתי ושייך למשטרים אפלים. מקרה עיר הבהד"ים שנידון היום הוא הוכחה נוספת לכך שהמערכת הצבאית עושה את ככל העולה על רוחה מבלי להתחשב בשאר האזרחים אשר יסבלו מהשלכות ההחלטה במשך שנים רבות. לכן חייבים להסדיר אחת ולתמיד בחקיקה כוללת ומאוזנת את סמכויות הבנייה המצויות בידי הצבא כיום".
דב הגיש אתמול, יחד עם ח"כ מלכיאור וח"כים נוספים, הצעת חוק המסדירה את הקמת המתקנים הביטחוניים. ד"ר אורן פרז ועו"ד אתי רוזנבלום, מהקליניקה הסביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן אשר נסחו את החוק: "תהליך אישור בניית עיר הבה"דים מדגים את הבעייתיות הטמונה בהסדר המשפטי הקיים בפרק ו' לחוק התכנון והבניה שנחקק בשנת 1965 והמעניק סמכויות תכנוניות מרחיקות לכת למערכת הביטחון. הסדר זה גרם פעמים רבות לנזקים בלתי הפיכים, כאשר בחסות השיקולים הביטחוניים, נפגעו בצורה גסה עקרונות תכנון, עקרונות דמוקרטיים וערכים סביבתיים. במספר פסקי דין, קראו בתי המשפט לכנסת לשנות את הוראות החוק, כך שיתאימו בצורה טובה יותר למציאות הקיימת היום".
הצעת החוק, המבוססת על מחקר שנערך על ידי ד"ר אורן פרז ועו"ד אתי רוזנבלום מהקליניקה הסביבתית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן ופורסם לאחרונה, מתווה מסלול מובנה לקבלת החלטות תכנוניות המערבות שיקולים ביטחוניים. מסלול זה מתחשב באופי המיוחד של קבלת החלטות בעלות אופי ביטחוני, אך משלב בתהליך קבלת ההחלטות שיקולים נוספים, בהם שיקולי תכנון כלל-ארציים ומחוזיים ושיקולים סביבתיים ודמוקרטיים.
תמצית הצעת החוק:
בהתאם להוראות החוק הקיים, הצבא יכול למעשה לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. אם הוא רוצה להקים למשל מחנה חדש, לבנות מחסנים או כל מתקן ביטחוני אחר, כל מה שהוא צריך לעשות זה להכין תשריט של המקום ולהגיש אותו לוועדת תכנון מיוחדת (=הועדה למיתקנים ביטחוניים, שמורכבת משלושה אנשים, שאחד מהם הוא נציג שר הביטחון) שמאשרת את הבניה כמעט תמיד. זה כל התהליך! אין כל ביקורת על התכנית שהצבא מגיש, התכנית לא צריכה להיות מתאימה לנורמות תכנוניות קיימות (כפי שבאות לידי ביטוי בתכניות מתאר ארציות ומחוזיות), אין התחשבות בהיבטים של איכות הסביבה, ואין שקיפות ושיתוף של גורמים נוספים. ההחלטה מתקבלת על ידי הצבא, ומאושרת על ידי הועדה למיתקנים ביטחוניים, שאפילו לא רואה את התכנית שהכין הצבא (היא רואה רק תשריט)!
המצב החוקי הקיים הביא פעמים רבות לנזקים בלתי הפיכים, כאשר בחסות השיקולים הביטחוניים, נרמסו עקרונות תכנון, עקרונות דמוקרטיים וערכים סביבתיים. כך למשל קרה בחוף הים של עתלית. כך למשל קרה כשהקימו בסיס צבאי ליד היישוב מצפה הושעיה. וכך קורה עכשיו בהקמת עיר הבהדים.
בתי המשפט, במקרים אשר הובאו בפניהם, היו ערים לבעייתיות בהוראות החוק. הם הדגישו שמדובר בהוראות חוק שנחקקו בשנת 1965, ואינן מתאימות לימינו. הם ראו גם את התוצאות ההרסניות שהוראות החוק גורמות. ולכן הם קראו למחוקקים לשנות את הוראות החוק, כך שיתאימו בצורה טובה יותר לתרבות הישראלית הקיימת היום, ויאזנו בצורה טובה יותר בין צרכי הביטחון וצרכים אחרים- תכנוניים, סביבתיים ודמוקרטיים.
הצעת החוק באה לצקת תוכן למסגרת הכללית אשר הוצעה על ידי בתי המשפט על ידי שינוי מפורט של הוראות פרק ו' לחוק התכנון והבנייה. ההצעה יוצרת מסלול חדש לקבלת החלטות תכנוניות הכוללות היבטים ביטחוניים, המחייב התחשבות גם בהיבטים תכנוניים, סביבתיים ודמוקרטיים. בניגוד למצב הקיים בו לא מתקיים תהליך תכנון מסודר לשם קבלת החלטות בנוגע לפרויקטים הכוללים היבטים ביטחוניים, מתווה התיקון המוצע מסלול מובנה וברור לקבלת החלטות תכנוניות המערבות שיקולים ביטחוניים.
ונדגיש- התיקון לחוק מתחשב באופי המיוחד של קבלת החלטות בעלות אופי ביטחוני, בין השאר על-ידי קביעת לוח-זמנים מקוצר להליכי התכנון, קביעת שקיפות חלקית בלבד ומתן אפשרות לחריגה במקרים מיוחדים. עם זאת, נקודת המוצא לתיקון זה היא כי כל הליך תכנוני, ואפילו הוא מערב שיקולים צבאיים, אינו יכול להתעלם ממכלול השיקולים האחרים הכלולים בו, בהם שיקולי תכנון כלל-ארציים ומחוזיים ושיקולים סביבתיים ודמוקרטיים.