דב חנין:
תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני מסכים עם כמה מהדברים שאמרו חברי הכנסת שלפניי, אבל אני מציע להסתכל על הנושא הזה במבט מאוד רחב. הבעיה שחברי הכנסת שיזמו את הדיון מעלים, ואני רוצה להודות להם על כך, היא חלק מתופעה מאוד רחבה ומאוד מסוכנת שבמהותה מבטאת מהלך של התחלת פירוק אחריותו של משרד החינוך בכל נושא השכלת מבוגרים במדינת ישראל.
אני אביא מספר נתונים על השכלת מבוגרים במדינת ישראל כיום או כפי שנעשתה לפני שנה בידי משרד החינוך: 29 אלף אנשים למדו באולפנים; למעלה מ-13 אלף אנשים למדו לקראת השלמת השכלת יסוד והשלמת השכלה תיכונית; 3,000 לומדים השתתפו בפרויקט השלמת השכלה למבוגרים; 39 אלף לומדים השתתפו בחוגים להדרכת הורים, במיוחד אמהות חד הוריות; 136 אלף לומדים למדו באוניברסיטאות עממיות ובקתדראות עממיות והשתתפו בסיורים לימודיים – אלה אזרחים מכל המגזרים, וחלק גדול מהם גמלאים; 8,000 לומדים קיבלו אישורים בקורסים לגמול השתלמות. בקיצור, יש לנו פה מפעל מאוד גדול של השכלת מבוגרים, מפעל שהוא ברוח האמירה היהודית הידועה מהמקורות שלנו: "ימי הלימוד, כל ימי חייך". "ימי הלימוד", כמו שאמר חבר הכנסת כהן הם לא רק עניינים לילדים, אלא לכל אורך הדרך אנחנו לומדים, משתלמים, משתפרים ומתקדמים בהשכלתנו.
הקיצוץ שמתוכנן בתקציב האגף לחינוך מבוגרים ימנע מאלפי אנשים שזקוקים לכך וגם זכאים לכך – –
רן כהן:
עשרות אלפים.
דב חנין:
– – להשלים השכלה בכל מיני רמות ומתכונות. ובעצם, אנחנו מדברים על מהלך אנטי חברתי בצורה דרמטית, כי הרי מי האנשים האלה שצריכים השלמת השכלה ואת התגבור- –
אליהו גבאי:
אולי גאידמק לא יקבל – – – פה.
דב חנין:
אולי זה באמת חלק ממהלך של הידברות עם גאידמק- –
רן כהן:
העניין הוא שאין שום סכנה שהוא יחנך מבוגרים ללמוד עברית. הוא יאהב הרבה יותר אנשים פרימיטיביים.
אליהו גבאי:
לא יהיה לו מקום לבוא כי הוא ירצה ללמוד עברית.
יוסף שגאל:
– – –
רן כהן:
הוא ירצה אנשים בורים.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
זה לא דיון על גאידמק.
דב חנין:
משמעות המהלך הזה שאנחנו רואים התחלה שלו מצד משרד החינוך הוא שאנחנו פוגעים במערכת שלמה של מכשירים אזרחיים שנועדו לאפשר לאנשים לתפקד בחברה. זאת גם שאלה של צדק חברתי, אבל גם שאלה של חברה מתקדמת שרוצה לאפשר לכל האזרחים להיות פעילים, לקחת חלק, להשתלב בכלכלה. שנה וחצי אני בכנסת, וכל יום אני רואה דברים תמוהים שהממשלה עושה, אבל זה באמת אחד הדברים התמוהים ביותר. זה באמת כל כך תמוה. מכל בחינה שאני מסתכל על זה ומנסה לראות מה התבונה ומהי השקפת העולם שמאחורי זה, זה לא מסתדר לי. אנחנו פוגעים במערכת שהיא חלק מהאינטגרציה החברתית במערכת שהיא רב חברתית, כמו החברה שלנו שיש בה קבוצות אוכלוסיה שונות. דיברו פה על לימוד העברית – זה כלי ממדרגה ראשונה לייצר אינטגרציה, לא רק של עולים, אלא גם של ערבים שצריכים ללמוד עברית כי העברית היא השפה המרכזית בארץ; היא לא צריכה להיות על חשבון השפה הערבית, אבל היא עדיין הייתה ותהיה שפה מרכזית, ומי שרוצה להתקדם בחברה הישראלית, וזה טוב שיש מכשיר כזה.
רונית תירוש:
זה בדיון הבא.
אליהו גבאי:
גם הערבים צריכים ללמוד עברית?
דב חנין:
בוודאי. הם רוצים ולומדים.
אליהו גבאי:
אני שמח.
דב חנין:
זה כלי לקידום אוכלוסיות חלשות. כשאנחנו מדברים על עולים חדשים, כמובן, קהילת היעד המרכזית היום היא הקהילה של עולי אתיופיה, שאנחנו חייבים לה הרבה סליחה. אני מקווה שלא נאמר את הסליחה הזאת בעוד שנים, אלא נתחיל לומר אותה היום בפעולה מעשית כדי לעזור לקהילה הזאת להיכנס לחברה. אבל זה לא רק עולים, אלא גם תושבי שכונות מצוקה ואמהות חד הוריות וכדומה.
לכן המהלך הזה הוא, לטעמי, מבטא שני שינויים מהפכניים, ושניהם לרעה: קודם כול יש שינוי מהפכני עצום בכך שמשרד החינוך מתנער ומעביר את זה למשרד הקליטה, כאילו שאנחנו לא מדברים פה על בעיה רוחבית פנימית של החברה הישראלית שקשורה לעולים חדשים ולעוד אוכלוסיות- –
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אבל מנחם כבר סיפר שהם חזרו בו מזה.
רן כהן:
הם הורגים את זה אצלם.
מנחם כהן:
היו שני נושאים: האחד סגירת האגף והשני, מעבר האולפנים. בנושא האגף הוחלט להשאיר אותו כפי שהוא וגם לקיים אותו באופן ראוי, נושא האולפנים עדיין בדיון.
היו"ר מיכאל מלכיאור:
אני חוזר בי.
דב חנין:
אם כבר יש משהו חיובי, מיד שולחים עלינו צוננים.
אסור למשרד החינוך להתנער מאחריותו לחינוך. חינוך זה ילדים, זה מבוגרים, זה עולים, זה אמהות חד-הוריות, זה ערבים, זה כולם. לכן להעביר את זה למשרד הקליטה זה לגלגל כדור שעם כל הכבוד שייך למשרד החינוך, וצריך להישאר במשרד החינוך. אם אתם רוצים יותר תקציבים בואו נילחם על זה ביחד. אני בעד להגן עליכם ולאפשר יותר תקציבים.
אני רואה את זה, ואני מצטער ששרת החינוך יולי תמיר עושה את זה, כי לדעתי זה מנוגד להשקפת העולם שהיא באה איתה, והיא טוענת שהיא מחויבת לה: של אחריות חברתית, של אחריות המדינה. זה מהלך מובהק של התקפלות המדינה מתחום שבו האחריות שלה הוא קריטי במיוחד – תחום החינוך. כולם אומרים שהמנוף שנקרא חינוך, כולל השכלת מבוגרים, מאפשר גישור על פערים, קידום חברתי, יותר צדק חברתי וכדומה. דווקא פה לפגוע?
הדבר השני שמטריד אותי זה המהלך של ההפרטה. אנחנו עושים כאן למעשה מהלך דו-שלבי: בשלב הראשון אנחנו מעבירים את זה למשרד הקליטה, ובשלב השני משרד הקליטה כבר אומר לנו שהוא הולך להפריט את זה, להוציא את זה למיקור חוץ. יש כל-כך הרבה מילים מגונות שתחתיהם ההפרטה, למרבית השמחה, נעשתה לא פופולרית, אז עכשיו קוראים לזה במילים אחרות: מיקור חוץ, מיקוד חוץ, out-sourcing – כל מיני שיטות. בפועל אנחנו מדברים על הפרטה של מערכת שלא יכולה להיות מופרטת, כי אנחנו לא נעשה פה רווחים. מי שחושב שמהדבר הזה אפשר יהיה לעשות רווחים חי בעולם אחר. זאת מערכת שיכולה לתפקד רק באחריות חברתית, רק על זה שהמדינה אומרת שחשוב לה שאנשים ילמדו עברית, שירכשו השכלה; כשהמדינה אומרת שהיא יודעת שלא תרוויח מזה היום, אלא בעוד חצי שנה, שנה או שנתיים, כשהאנשים האלה ייכנסו למעגל העבודה ויהיו אזרחים אפקטיביים ופעילים.
לכן אני מציע לוועדה, ואני בטוח שהיושב ראש יוביל לכיוון הזה, לקבל החלטה מאוד חריפה שגם תתנגד להעברת הנושא הזה למשרד הקליטה, גם תתנגד למהלך של הפרטה בתחום הזה, גם תקרא לראש הממשלה ולא רק לשרת החינוך – לראש הממשלה, לשר האוצר ולשרת החינוך לשמור ולפתח את המפעל היפה הזה של השכלת מבוגרים, לחזק אותו, לא רק לא לקצץ אותו, אלא להוסיף לו עוד תקציבים – להפוך את זה לאחד מנקודות המנוף, כפי שהם טוענים שהם רוצים ללכת. אז בבקשה, זאת ההזדמנות שלכם, ולא הרבה כסף – בעוד כמה עשרות או מאות מיליוני שקלים תוספת לתקציב של מערכת השכלת המבוגרים אנחנו יכולים לעשות צעד שהוא גם בעל משמעות חינוכית, אבל גם בעל משמעות חברתית וכלכלית מאוד גדולה.