מאמר דעה של דב ב-ynet בעקבות אישורו בקריאה שניה ושלישית של "חוק שי דרומי" המתיר פגיעה בפורצים.
עוד לפני חוק דרומי היו בחוק הישראלי שני סעיפים שנתנו תשובה משפטית מספקת ליכולת שלנו להגן על עצמנו ועל רכושנו מפני התקפה או איום: סעיף ההגנה העצמית, אשר מספק הגנה מאישום פלילי למי שמתגונן ומגן על עצמו ועל רכושו מפני התקפה; וסעיף נוסף, שעניינו "הגנת הצורך", ואשר נותן גם הוא הגנה משפטית למי שמגן על שורה ארוכה של אינטרסים ובכלל זה גם על רכושו. לכן לחשוב שעד היום לא יכלו אזרחי ישראל להגן על עצמם ועל רכושם – זו אמירה לא נכונה. למעשה, חוק דרומי כלל אינו דרוש כדי שאזרחים יוכלו להגן על עצמם.
בחוק דרומי טמונה סכנה רבה. והרי אם לא צריך את החוק כדי לאפשר הגנה עצמית, לשם מה בעצם הוא נדרש?
התשובה שלי היא שחוק דרומי מרחיב באופן קיצוני את היכולת להפעיל כוח נגד פורצים. החוק שובר לגמרי את האיזונים המקובלים בחוק הפלילי בין ההגנה העצמית הלגיטימית לבין מעשי חיסול ורצח בלתי מוצדקים.
החוק הזה חל על מערכת רחבה מאוד של מצבים ותקף למשל גם על מי שמגן על שטחי המרעה שלו. משמע: אם מישהו נכנס לשטח המרעה שלי מותר לי לתקוף אותו ואולי אף להרוג אותו. במובן זה, מדובר בחוק של מערב פרוע, או ליתר דיוק בחוק של "דרום פרוע", שהרי כמו המקרה שהוליד את החקיקה הזו, גם השימוש העתידי בו עלול להיות נפוץ במיוחד בנגב.
ביהדות יש כלל – הקם להרגך השכם להרגו. חוק דרומי מטפל רק בציווי "השכם להרגו", אבל מתעלם כליל משאלת האחריות לודא כי אותו אדם אמנם "קם להרגך". הסכנה בחוק דרומי היא שהוא מתיר פגיעה נרחבת ואף הריגה של כל מי שמזוהה כפולש, בין אם הוא קם להרגך, ובין אם פשוט טעה בדרכו.
מעבר לסכנה שבשימוש המופרז בכוח ובנשק חם שהחוק עלול להוליד, יש בו גם סכנה חמורה לעתיד המשטר הדמוקרטי בישראל. החוק למעשה מהווה הפרטה של אחריות המדינה לביטחון האישי ולביטחון הרכוש שלנו – תחומים שעד כה היו בתחום אחריותה של המדינה ושל המשטרה. החוק מבטא ויתור של הכנסת על האפשרות לקיים מדינת חוק שמגינה על תושביה, ומעביר את האחריות לכך חזרה לידיהם של אזרחים חמושים, ומשטרות פרטיות.
אני מקווה בכל לבי לי שלא ניתקל בעתיד הקרוב במקרים קשים ואיומים, אך גם חושש מאוד שהחוק הזה עלול לחזור במהירות רבה לכנסת, לדיון חוזר, לאחר שיגרום להרבה מאוד כאב וצער בישראל.