מאמר דעה של דב שהתפרסם הבוקר בדה מרקר, על רקע הנחת הצעת חוק ביוזמתו להגנה על מאושפזים סיעודיים.
האוצר מזלזל בכנסת – על חשבון הקשישים (דה מרקר, 23.7.2008)
הממשלה הנוכחית דבקה במדיניות הכלכלית של נתניהו
באחרונה מרבה שר האוצר רוני בר-און לתקוף את הח"כים על "המדיניות המופקרת" שלהם כדבריו, בריבוי החוקים המקודמים. קל להשתכנע מהדברים, במיוחד לנוכח כך שאמנם ישנה עלייה במספר החוקים שמקודמים בכנסת.
אלא שהסיבה לכך אינה נעוצה בהפקרות מצד הח"כים, אלא דווקא בהפקרות ששוררת בממשלה ביחס לבעיות הדוחקות ביותר בסדר היום החברתי בישראל. ממשלת אולמרט-ברק, כך מתברר, ממשיכה ביתר שאת את המדיניות הכלכלית של בנימין נתניהו, אותה מדיניות שהציבור דחה בבחירות האחרונות. זאת ועוד, הממשלה הנוכחית ממשיכה גם את המהלך המסוכן של שחיקת יכולת הפיקוח של הכנסת על הממשלה, מהלך שקשור במישרין לריבוי יוזמות החקיקה בכנסת.
מקרה מבחן שמדגים זאת הוא המשבר המתחולל כעת בתחום האשפוז הסיעודי. רבבות קשישים מאושפזים במוסדות סיעודיים הממומנים על ידי המדינה. לצערי, מדובר כיום בשירות מופרט: בתי אבות בניהולן של עמותות וחברות עסקיות, שהמדינה מממנת לפי תעריף קבוע בעבור כל מאושפז. חסרונו הגדול של המנגנון הוא שהוא מביא את האוצר לנהל מדיניות של מרוץ אל התחתית בתעריף ימי האשפוז – לקצץ בו עד לקריסת המערכת. באופן מקומם, מביאה המדיניות הזו דווקא לסגירת המוסדות ההגונים: מי שרוצה להעניק שירות ראוי לקשישים, ושכר הוגן לעובדיו, פשוט לא יוכל לעשות זאת בתעריף הנמוך.
ניסוי של השיטה הזו התקיים ב-2007 באזור פתח תקוה. הניסוי נחל כישלון חרוץ, וספג ביקורת חריפה בכנסת ומצד מבקר המדינה. התעריף שנקבע היה נמוך מדי, ונראה היה שהתקבל ללא כל תחשיב עלויות שיוודא כי אמנם אפשר לספק שירות ראוי בתעריף כזה. בכל זאת, בלחץ הממשלה, אישרה ועדת הכספים את הרחבת הניסוי למקומות נוספים, אך התנתה זאת בכך שיוצג בפניה תחשיב מסודר לפיו נקבע התעריף. תנאי זה הובא במפורש, והסכימו לו נציגי משרדי האוצר והבריאות.
והנה, בתחילת 2008, בעוד שהמשרדים מעכבים את הצגת התחשיבים עליהם התחייבו, פורסם תעריף חדש – נמוך מקודמו בכ-10%. מאז קיימנו ישיבות נוספות בוועדות הכספים והרווחה, בדרישה כי המשרדים יעמדו במחויבות שלקחו על עצמם כלפי הכנסת, ויציגו את תחשיביהם. עד היום – תחשיבים אין. יש להזכיר כי אין מדובר בעוד מאבק כוח מיותר בזירה הפוליטית, אלא באופן הישיר ביותר בגורלם של רבבות קשישים בישראל.
זלזול פקידות האוצר בכנסת אינו יוצא דופן. הוא מתרחש יומיום בכל אחת מוועדות הכנסת בנושאים חשובים לא פחות מבתי האבות הסיעודיים. במו ידיו, דוחק האוצר את הח"כים להסתייע בכלי האחרון שעוד נותר כלפי הממשלה – החקיקה. בתחום האשפוז הסיעודי, למשל, הוגשה הצעת חוק לקביעה מקצועית של תעריף האשפוז. כמו הצעה זו, יש על שולחן הכנסת עוד הצעות חוק רבות שכל מטרתן הוא לכפות על האוצר דרישות בסיסיות ביותר. אם הדבר גורם לשר האוצר אי נוחות, ישנה האפשרות לשוב ולחזק את יחסי העבודה בכנסת. הדבר תלוי בעיקר בו.