נאום במסגרת הצעה דחופה לסדר היום.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, ביקשתי להעלות את הנושא הזה על סדר-יומה של הכנסת בעקבות התחקיר של "מבט שני" בערוץ הראשון על מכל האמוניה במפרץ חיפה, תחקיר שעלה לחדשות בין היתר בגלל הבעיות שהיו סביב אישורו או אי-אישורו של הצנזור למה שנאמר בתחקיר. העילה של הנושא היא התחקיר והממצאים של התחקיר. אני חייב לומר לכם, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אני מכיר את הפרטים של העניין גם מעבר למה שנאמר בתחקיר, אבל לצורך הדיון הזה אסתפק במה שפורסם בתחקיר.
על-פי מה שנאמר בתחקיר, אם ייפגע גג מכל האמוניה, עלולים להיפגע באופן ישיר 100,000 אזרחים ברדיוס של 13 קילומטר. אני לא רוצה להיכנס כרגע לוויכוח על פרטי התחקיר, כי באמת הפרטים העובדתיים המדויקים – אני לא בטוח שזו ההזדמנות לדון בהם כאן. אבל ברמה העקרונית ברור לגמרי שמכל האמוניה הוא מקור לסכנה אמיתית לתושבי מפרץ חיפה. אגב, זה לא המקור היחיד. למען הצדק צריך להגיד שיש עוד מקומות של סכנה, יש שם עוד חומרים מסוכנים, מפעלים מסוכנים. יש שם חוות מכלי גז שהיא מסוכנת, אבל גם מכל האמוניה מסוכן. יש טענות מאוד קשות, ואני מניח שאנחנו נשמע את תשובתו של השר לגבי מכל האמוניה הזה.
הטענות האלה מתייחסות למצבים של פגיעה במכל. פגיעה במכל אפשרית משלושה מקורות: ראשית, יכולה להיות תקלה ברמה העקרונית. יכול להיות גם מצב של אסון טבע. כל מפרץ חיפה יושב על שבר יגור, זה אזור שמועד לרעידות אדמה, ויכולה להיות רעידת אדמה שתפגע גם במכל האמוניה. לצערנו הגדול, מה אפשר לעשות, אנחנו במדינה שגם איומים ביטחוניים יכולים ליצור פגיעה במקום כזה. אני לא מדבר על דבר תיאורטי. אנחנו קצת יותר משנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה, ונורו על האזור של מפרץ חיפה מאות טילים מסוגים שונים, שלמרבה המזל לא פגעו במתקן של חומרים מסוכנים. אגב, צריך להבין שאנחנו מדברים לא רק על המכל עצמו אלא על עצם העובדה שמאוכסנת שם כמות כל כך גדולה של אמוניה, וזה גם מחייב לא רק מכל אלא שינוע של החומרים, מערכות של צנרת, הובלה. זו פרוצדורה שלמה וגדולה שאנחנו חייבים לתת לה פתרון כולל.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שתושבי מפרץ חיפה זכאים לקבל מממשלת ישראל – – –
היו"ר מיכאל איתן:
אתה מדבר אבל זמנך תם. הבא את זה בחשבון.
דב חנין (חד"ש):
אני אסיים במסקנה, וזאת הבקשה שלי מהשר להגנת הסביבה. אני יודע שהוא מסיים את תפקידו, אני לא בטוח שבכמה הימים שנותרו לו הוא יספיק לעשות את השינוי הזה, אבל אני בטוח שהוא יוכל לפחות להשאיר לשר הבא אחריו – –
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אמסור למחליפי את בקשתך.
דב חנין (חד"ש):
הציבור במפרץ חיפה זכאי לקבל מממשלת ישראל מדיניות כוללת של התייחסות לכל הסיכונים הסביבתיים שנמצאים במפרץ חיפה. אסור לנו לשחק עם הציבור ועם בריאותו, וחס וחלילה גם עם חייו, באיזה מין תחושה ש"יהיה בסדר", וללכת על המודלים הכי מינימליסטיים, ולהגיד: הסבירות שיקרה הדבר הזה היא לא כל כך גדולה, אז בואו נלך על מודל סכנה פחות קיצוני. במצב כזה אנחנו יכולים כמובן להשאיר את המצב כמו שהוא ולהיות חשופים, חס וחלילה, לתקלה או לפגיעה מכוונת או לפגיעה מאסון טבע, שיגרמו להרס ולפגיעה קשה מאוד בחיים של בני-אדם.
לכן, המסר שאני מבקש להעלות מעל במת הכנסת הוא מסר של מדיניות כוללת, גישה מאוד מאוד החלטית של הממשלה ושל המשרד להגנת הסביבה מול מכל האמוניה באופן ספציפי, ובלי להיכנס לכל הפרטים, ומול החומרים והמפעלים המסוכנים שקיימים במפרץ חיפה. זה המסר שאנחנו צריכים להעביר לתושבי הצפון, זה המסר שאנחנו צריכים וחייבים להעביר לאזרחי ישראל. תודה רבה.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
לפי דעתי, מפעלים ותיקים, כמו מפעל האמוניה שאני אדבר עליו בהמשך, הם בעייתיים להעברה.
אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת דב חנין, אנשי המקצוע במשרדי – כמדומני שלאחר כתבה ב"מבט שני" – ביקשו לקבל את הערכות הסיכונים ואת הנחות היסוד של הפרופסורים שצוטטו בכתבה בטלוויזיה, אך אלה סירבו. לכן אנחנו לא יכולים לאשש או לפסול את דבריהם. זה דבר תמוה לגבי עבודה אקדמית.
עכשיו לעצם העניין. האמוניה מהווה חומר גלם בתהליכי ייצור של מוצרים חיוניים למשק, כגון דשנים, תרופות, שמרים לאפיית לחם, זיקוק דלקים, חיטוי מים, תעשיות ביטחוניות, והיא מהווה גז קירור במערכות קירור במחלבות ובמפעלי מזון. מאחר שאין ייצור אמוניה בארץ, כל האמוניה מיובאת לישראל. הייבוא של האמוניה נעשה באמצעות אוניות מיוחדות, הפורקות את האמוניה למכל הפריקה והאחסון של "חיפה כימיקלים" בנמל חיפה.
בסך הכול, מיובאים לארץ כ-120,000 טונות בשנה, מתוכם כשני-שלישים מיועדים לייצור ב"חיפה כימיקלים", בשני אתריה – בצפון יש להם מפעל וגם בדרום, באזור רותם – והיתרות מועברות לדשנים, לצריכה של חברת דשנים, ויש העברה לצרכני האמוניה השונים. בסך הכול, מעל 50% מצריכת האמוניה הינה במפרץ חיפה – דבר שמכתיב את הצורך באחסונה במקום.
אגב, אם אנחנו מדברים, עכשיו מטופל – לפי דעתי כבר התחילו לסלול כביש עוקף-חיפה ועוקף כביש הצ'ק פוסט על מנת שהתנועה של המשאיות עם החומרים המסוכנים לא תעבור באזורים המאוכלסים.
אם כך, האמוניה היא מוצר חיוני במדינת ישראל, ועל כן ייבואה ואחסונה הם חיוניים. מכל האחסון של האמוניה ממוקם במסוף הכימיקלים, שהוא מקום מרוחק באופן יחסי מריכוזי אוכלוסייה.
האמוניה מאוחסנת בקירור ובלחץ אטמוספרי, דבר המקטין באופן מאוד משמעותי את כמות החומר שתיפלט במקרה של אירוע, ומכאן את הסיכון ממכל זה. המכל ממוגן על-פי דרישות פיקוד העורף ואף מעבר לכך. למעשה, מכל זה הוא הממוגן ביותר בעולם, ומיגונו כולל שני קירות בטון ומאצרה היקפית.
בנוסף התקין המפעל – מיוזמתו ועל-פי דרישת הרשויות – אמצעים רבים ושונים על מנת להתמודד עם אירוע של דליפת אמוניה, ובכלל זה יריעות לפריסה על גבי מכל האמוניה לצורך כיסוי קרעים וחורים במיכל. יש כדורי פלסטיק בשתי שכבות לצורך כיסוי שפך של אמוניה במאצרה, טווסי מים לספיגה ולהנחתה של ענן האמוניה ועוד.
למפעל צוות מקצועי ומיומן לטיפול באירועי אמוניה, שאף עבר הכשרה מיוחדת לטיפול באמוניה בחוץ-לארץ. אגב, לפני כשנה עשינו תרגיל גם לגבי אירוע במפעל האמוניה, והמפעל מתרגל כל הזמן את אנשיו, האנשים מאוד בקיאים במה שקורה.
לאחר מלחמת לבנון הקמתי ועדה בראשות האלוף במילואים הרצל שפיר, והוריתי לה לבחון את הסיכונים הקיימים כתוצאה מפעילות בחומרים מסוכנים בכמה מתקנים ומפעלים, ובהם מכל אחסון זה. הוועדה קבעה כי אין כיום מקום נכון יותר למכל האמוניה מאשר במסוף הכימיקלים בנמל חיפה. בהערכות סיכונים שנעשו בוועדה נמצא כי בתנאי יציבות אטמוספרית שכיחים, הסיכון לחיי אדם קיים בטווח של 400 מטרים – טווח המוכר בתחום הנמל – עד ל-1.8 קילומטרים, תלוי בתרחיש שנבחר; גם זאת, רק בקיום חשיפה למשך 60 דקות. הטווח קטן בהרבה מהטווח ומהסיכון שהוצגו בתוכנית הטלוויזיה בערוץ הראשון.
ברצוני לציין כי דרישות המיגון מוכתבות על-ידי פיקוד העורף והן בהתאם לתרחיש הייחוס שקבע אגף התכנון של הצבא. יחד עם זאת, ועדת הרצל שפיר סברה שיש להתקין מיגון עילי למכל. בעקבות הוועדה נבחן הנושא שנית ברשויות המתאימות, אך עמדת מערכת הביטחון לא השתנתה, והם שקובעים את רמות המיגון.
לסיכום, המציאות של חיינו מכתיבה תעשייה העושה שימוש בחומרים מסוכנים לרווחתנו. חומרים אלו גורמים לסיכון. משרדנו פועל למניעת סיכונים אלו ולצמצום השפעתם. עלינו ליצור חיץ בין החומרים המסוכנים לבין אוכלוסייה אזרחית ככל שניתן. משימה זו קשה במיוחד במדינה צפופה כשלנו, ועם ריבוי האינטרסים הכלכליים והמסחריים. בנוסף, המשרד להגנת הסביבה ממשיך ומטפל במפעלים המסוכנים בכל רחבי הארץ לצורך איתור הסיכונים ולצמצום השלכותיהם על הציבור והסביבה.
ולעצם העניין, אני מוכרח להגיד לכם, אנחנו בחנו את כל האלטרנטיבות – החל ביבוא דרך אילת – מים-סוף לצפון עם מכליות כביש. בצפון זה לא פיקניק, הסיפור הזה, ויותר מסוכן לפי הערכתנו. אתה גם לא יכול להביא אונייה עם כמות קטנה, צריך להביא אונייה עם כמות גדולה. בזמן חירום מפחיתים כל הזמן את הכמויות, אבל אי-אפשר להפחית לגמרי.
הסיפור הזה הוא סיפור לא פשוט, נצטרך לחיות אתו. דבר אחד הרצל שפיר המליץ – לעשות תרגול לאוכלוסייה בזמן שלום, לאוכלוסייה הרלוונטית, משום שהדבר הטוב ביותר כאשר ישנה אמוניה שמעלה ענני אמוניה לאוויר, זה פשוט לשבת בבית ולסגור את החלונות, ואז לא קורה לך שום דבר. לעשות תרגול כזה לאוכלוסייה.
ראש העיר, מסיבות כאלה ואחרות – – –
דב חנין (חד"ש):
אדוני השר, זה מזכיר את הסרטים שהיו בארצות-הברית בשנות ה-50, ודיברו על מה לעשות כאשר נופלת פצצת אטום – הכי פשוט זה להסתתר מתחת לשולחן.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
אבל אתה מבין שיש הבדל בין פצצת אטום – – –
דב חנין (חד"ש):
יש הבדל, בהחלט.
השר להגנת הסביבה גדעון עזרא:
לא כל כך רצו לעשות את התרגול הזה מאחר שאמרו שזה סתם מבהיל את האוכלוסייה אם אתה עושה תרגול כזה. זו ההמלצה שלנו – לעשות את התרגול הזה, בזמן החופשי ולא בזמן מלחמה.