דבריו של דב במליאת הכנסת, לרגל יום המדע הבינלאומי.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, את היום הלאומי למדע אנחנו מציינים לזכרו של אלברט איינשטיין, שיום הולדתו היה ב-14 במרס. כדאי לומר כמה מלים על האיש הדגול הזה. איש מדע, הומניסט, סוציאליסט, אדם מתקדם. ב"ידיעות אחרונות", אחד מהמומחים לאלברט איינשטיין כתב השבוע שאם הוא היה חי בישראל היום, ללא ספק הוא היה מצביע חד"ש, וזה גם עומד לזכותו.
היו"ר מיכאל איתן:
בגלל החדשנות שבו.
דב חנין (חד"ש):
גם בגלל החדשנות וגם בגלל הסוציאליזם וגם בגלל ההומניזם. אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את יום המדע היום כדי לדבר על נושא עצוב וכאוב, והוא מצבה של ההשכלה הגבוהה אצלנו.
מערכת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל, שהיא בעצם המערכת שעליה נשען עולם המדע הישראלי, נמצאת במשבר מסוכן, מדאיג וחמור. הטענה שלי בעניין הזה איננה למשרד המדע. אני חושב שהשאלה היא הרבה יותר רחבה, הרבה יותר גדולה, והיא צריכה להיות מופנית לא לשר המדע אלא לראש הממשלה ולשר האוצר ולמבנה התקציב ולגישה שלנו למערכת ההשכלה הגבוהה.
למעשה, כל המוסדות להשכלה גבוהה נמצאים היום בגירעונות מאוד קשים. הם מוסדות שנמצאים בסכנה אמיתית – ואני מסתכן בלהיות לא פופולרי, אבל אני אהיה לא פופולרי ואומר לכם שהבעיה ממש איננה הפנסיה התקציבית ואפילו לא המשכורות הגבוהות של ראשי האוניברסיטאות, אדוני שר האוצר חבר הכנסת בר-און, אפילו לא המשכורות הגבוהות של ראשי האוניברסיטאות. יש פה בעיה הרבה יותר רחבה והיא נובעת מהתייחסותה של מדינת ישראל להשכלה הגבוהה.
לאורך השנים האחרונות יצרנו בעצם שני רבדים של מערכות השכלה גבוהה: מערכת של הרובד של המוסדות הציבוריים, ובמקביל מערכת של מוסדות פרטיים. במקביל לכל המהלך הזה ישנה ירידה מתמשכת בתקציב ההשכלה הגבוהה. חלקה של הממשלה במימון מערכת ההשכלה הגבוהה הולך וקטן עם השנים. אתן לכם מספר אחד, לסבר את האוזן: מאז 1996 התקציב הממשלתי לסטודנט במערכת ההשכלה הגבוהה ירד מסביבות 37,000 שקל לסביבות 27,000 שקל לסטודנט. ירידה בהשקעה שלנו בסטודנטים. הדבר הזה מסוכן ובעייתי, והוא שורש הבעיה. אם אנחנו רוצים מדע, אם אנחנו רוצים השכלה גבוהה, אנחנו צריכים להשקיע בהם, צריכים להשקיע באוניברסיטאות, צריכים גם להשקיע במשכורות של חוקרים. כמי שבא מהאוניברסיטה בעצמו, אני יודע שחוקרים היום יכולים לקבל משכורות גם באוניברסיטאות אחרות בעולם; הם לא בהכרח חייבים להישאר כאן. ואוניברסיטאות ישראליות, אם הן רוצות לעמוד בתחרות עם אוניברסיטאות אחרות, צריכות להציע תנאים ומשכורות טובות לאנשי סגל שעובדים בהן. צד אחד זה המוסדות של ההשכלה הגבוהה וצד שני זה הסגל, שצריך לטפח אותו ולהשקיע בו.
צד שלישי זה הסטודנטים. אנחנו שומעים בדאגה על כך שכבר השנה, בניגוד לסיכומים המוקדמים שהיו עם הסטודנטים, שכר הלימוד באוניברסיטאות עומד לעלות ב-300 שקלים. אני מבין שהאופק של השנים הקרובות הוא עלייה נוספת בשכר הלימוד. זה מדאיג, זה מסוכן, זה בעייתי, וזה בדיוק המסר ההפוך למסר שהבית הזה צריך להעביר. אנחנו רוצים מדע, אנחנו רוצים השכלה גבוהה. ולכן אנחנו רוצים להשקיע במדע, אנחנו רוצים להשקיע בהשכלה הגבוהה, אנחנו רוצים לחזק את האוניברסיטאות, לחזק את הסטודנטים, אנחנו רוצים לאפשר לאנשים צעירים בישראל ללמוד, באמת ללמוד, להשקיע בהתפתחותם האקדמית בלי שחרב התקציב מתנופפת מעל ראשם.
במשפט אחרון בעניין הפרטת ההשכלה הגבוהה, אני רוצה לדבר על הלקח האוסטרלי. היו ימים שדיברו בישראל בהתלהבות על הלקח האוסטרלי, אבל הניסיון האוסטרלי הוא ניסיון ברור. באוסטרליה היתה מערכת מופלאה של השכלה גבוהה עד תחילת שנות ה-90. במהלך שנות ה-90 מדיניות ניאו-ליברלית של הממשלה הובילה להפרטה של האוניברסיטאות, והתוצאה היתה כל כך קשה, עד שלפני שלוש שנים באוסטרליה נאלצו לעשות "יו-טרן" ובעצם לשקם את מערכת ההשכלה הגבוהה על-ידי השקעה ציבורית ועל-ידי אחריות ציבורית. אז בואו נלמד משגיאותיהם של אחרים ולא נחזור עליהן כאן. מדע, השכלה גבוהה, זה קודם כול אחריות ציבורית. תודה רבה.