הפרטת מינהל מקרקעי ישראל: האינטרס הנדל"ני גבר

28.06.09 קטגוריית: חברה וכלכלה, ירוק, שלום ודמוקרטיה

המאמר התפרסם ב-ynet, על רקע יוזמת נתניהו להפרטת מינהל מקרקעי ישראל.

מינהל מקרקעי ישראל זקוק לרפורמה. הוא צריך להיות פחות ביורוקרטי, יותר שקוף, יותר דמוקרטי ויותר ציבורי.

יותר שקוף – כך שנוכל לדעת מה מתרחש שם ומהן ההחלטות המתקבלות. בחלקן אלה הן החלטות בעלות השלכות גדולות על חיינו. להחלטות שעניינן שינוי ייעודן של הקרקעות, למשל, יש משמעות גדולה הן עבור המחזיקים בקרקע והן לכלל הציבור.

יותר דמוקרטי – כדי שלא רק נדע מה קורה, אלא גם נוכל להשפיע על מה שקורה, על האופן בו מנהלים את האדמות שלנו.

יותר ציבורי – אנחנו צריכים מינהל מקרקעין המחוייב לאינטרסים של כלל הציבור, כל הקבוצות בחברה – גם ערבים, גם מזרחים, גם תושבי עיירות פיתוח.

מינהל המקרקעין צריך רפורמה. ולכן כאשר הממשלה הנוכחית באה והציעה רפורמה, לרגע נדמה היה שימי הגאולה הגיעו, והיא עושה משהו לתועלת הציבור. אך הממשלה מציעה רפורמה בכיוון ההפוך בדיוק לזה הנדרש. זו הצעה למערכת פחות שקופה, פחות דמוקרטית ופחות ציבורית מזו הקיימת היום. פחות שקופה ופחות דמוקרטית כיוון שכל כל מקרקעי ישראל ינוהלו מעתה על ידי גוף קטן של נציגי ראש הממשלה וקק"ל, בלי נציגי פריפריה ובלי ייצוג לשלטון המקומי, בלי נציגי אקדמיה, ארגונים סביבתיים, בלי נציגי ציבור כלשהם.

פחות ציבורית – כיוון שבמרכז ההצעה עומד מהלך דרמטי של הפרטת אדמות. אסור לטעות. עניינה האמיתי של הרפורמה איננו במתן זכות הבעלות למשפחת ישראלי על דירת המגורים שלה. העברה כזו אפשרית לחלוטין גם היום: גם בלי הרפורמה, אין היום כל מניעה להעביר לבעלות משפחת ישראלי את הדירה שהיא חוכרת מהמינהל, זאת מכוח תיקון שכבר קיבלנו בכנסת הקודמת.

הרפורמה עושה מהלך אחר. היא לוקחת את המשאב היקר והנדיר ביותר, את האדמות המעטות שלנו, ומוציאה אותן לשוק החופשי. זהו מהלך בעייתי מבחינה חברתית, כיוון שהוא יעביר מעביר נכסי ציבור משמעותיים לידיים פרטיות, ובסוף היום – גם לידיים מעטות. ברמה החברתית זהו צעד גדול לכיוון האוליגרכיה של בעלי הממון.

המהלך הזה בעייתי גם מבחינה סביבתית כיוון שהוא מייצר משטר מקרקעין שיש בו מנוע אינטרסים רב עוצמה, שיקדם טרנספורמציה של אדמות ושטחים פתוחים וירוקים לטובת פרוייקטים למטרות רווח. הנסיון מלמד שגופי התכנון לא מסוגלים לעמוד בפני מנועים כלכליים מהסוג הזה. בארץ צפופה, הסובלת כבר היום ממחסור ממשי בשטחים פתוחים, התוצאה הסביבתית תהיה קשה.

דווקא הסכנה שמפניה מזהירים המתנגדים לרפורמה מימין, על פיה אדמות המדינה יעברו לבעלות שאינה יהודית, איננה כצעקתה. ברמה הפורמלית, נוכח פסקי הדין של בית המשפט העליון, החל מפרשת קעדאן, לערבים יש זכות מלאה לחכור אדמות כאזרחים שווי זכויות. המכשולים המעשיים בפני מימוש הזכות הזו אינם הולכים להצטמצם כיוון שאותה קק"ל – המערימה אותם כיום – הולכת לקבל אדמות רבות דווקא בגליל ובנגב, היכן שגרים מרבית הערבים.

לא שקיפות, לא דמוקרטיה, לא מחוייבות לציבור ואפילו לא שיוויון. מה שמוביל באמת את הרפורמה הזו הם אינטרסים נדלנ"ים. העוצמה שבה מקדמת אותה ממשלת נתניהו היא ביטוי למחויבותה המיוחדת לאינטרסים האלה.