היום קיימה הכנסת דיון בעקבות הפיגוע הרצחני במועדון של האגודה ההומו-לסבית בתל אביב. להלן נאומו המלא של דב במליאה.
"תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ותודה על כך שאפשרת לנו לומר את דברנו מעל במת הכנסת ולאפשר לכנסת לומר את דברה ביום הקשה הזה, בשבוע הקשה הזה.
רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, מוצאי שבת היה לילה נורא. הוא היה לילה נורא. צעירים שבאו למקום מפגש נרצחו על ידי איש זדון: ניר כץ, מתנדב, מחנך, איש ערכים; ליז טרובישי, נערה צעירה, רק התחילה את חייה הבוגרים. מכאן אני שולח תנחומים לבני המשפחה, לחברים, ואיחולי החלמה לפצועים.
הכאב הזה הוא כאב נורא של ציבור גדול, של קהילה גדולה, של כולנו. האירוע האיום הזה קרה בעיר האהובה שלי, העיר שעם כל הבעיות והקשיים – ויש בה בעיות ויש בה קשיים – היו בה הישגים, והיו בה הישגים גם לקהילות הלהט"ב, הישגים משמעותיים. היא הפכה במידה מסוימת לעיר מקלט לבני קהילות הלהט"ב ממקומות רבים ומגוונים בארץ. ובעיר הזאת שלנו אנחנו קיבלנו יחד קריאת השכמה נוראה.
על החקירה הפלילית הוטל איפול, אני לא אדבר עליה, אבל הדיון הציבורי חייב, חייב, להתקיים. במישור הציבורי הלקח מאוד ברור: שום אדם איננו אי ושום מקום לא יכול להיות בועה מוגנת. ולכן, אם להמשיך בפרפראזה על הדברים הידועים של המשורר ג'ון דון, אל לנו לשאול למי צלצלו הפעמונים. הם מצלצלים לכולנו.
אינני יודע מיהו הרוצח, אבל אני בהחלט יודע מה קורה בחברה שלנו. משהו רע קורה בחברה שלנו. עמיתי חברי הכנסת, יש קשר בין יחס גזעני לאחר שהוא ערבי, לבין יחס גזעני לאחרת שהיא אתיופית, לבין יחס גזעני לאחר שהוא הומו או לאחרת שהיא לסבית. חברה שיכולה לעצור ולגרש ילדי פליטים היא חברה שקורה בה משהו רע. מרחב החירויות הדמוקרטי אצלנו נמצא בסכנה, סכנה גדולה. אם לא נגן עליו, הוא לא יגן עלינו.
ולכן עמיתי חברי הכנסת, היום הזה חייב להיות יום של חשבון נפש, חייב להיות יום שבו אנחנו מסתכלים סביבנו ורואים את הסכנות שקיימות. אנחנו חייבים, עמיתי חברי הכנסת, לתרגם את האבל להתגייסות, לתרגם את הצער למחויבות, לתרגם את הדברים האלה למאבק, למאבק על הבית שלנו, על הבית המשותף הזה. ובמאבק הזה אסור לנו לוותר. אסור לנו לסגת מן המרחב הציבורי."
ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) ודב, נואמים בצעדת המחאה במוצאי שבת: