אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שלושה חלקים היו בנאומו של ראש הממשלה. החלק הראשון, כך אני מבין, היה היסטוריה. חבר הכנסת אלדד אמר שצריך אולי לדרוש מראשי ממשלה מבחן ראייה. אני הייתי מציע גם לדרוש מהם איזשהו מבחן בסיסי בהיסטוריה, כי הסקירה ההיסטורית של ראש הממשלה היתה כל כך לוקה בחסר, כל כך חלקית, כל כך מצומצמת, כל כך דלה, שלא היתה עוברת במבחן אפילו בבית-ספר עממי.
אבל מעבר לידע היסטורי לקה נאומו של ראש הממשלה בכשל נוסף. מנהיג הסרבנות שלנו מדבר על סרבנות, ועל זה בדיוק נאמר: טול קורה מבין עיניך. אתה מדבר על סרבנות? הממשלה שלך סרבנית שלום מוחלטת, לא מוכנה להתקדם בשום דבר, לא מוכנה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות, ממשיכה לבנות בהתנחלויות בצורה מסיבית, ואתה מדבר על סרבנות? החלק של ההיסטוריה היה על כן מאוד לוקה.
החלק השני, אדוני היושב-ראש, היה החלק של הפדגוגיה. ראש ממשלתנו כנראה התלהב מהעולם הדיפלומטי, והוא רוצה שאנחנו נתנהל פה כמו דיפלומטים, ונקשיב לנאומו בנימוס וכמו דיפלומטים נחייך ונהמהם בשקט דברי ביקורת. אז כדאי שראש הממשלה יבין, הגיע הזמן שהוא יבין, שהוא נמצא בפרלמנט, ובפרלמנט הדיון והוויכוח הוא חלק מרכזי ממה שצריך לעשות. הפדגוגיה היתה על כן, עמיתי חברי הכנסת, פדגוגיה מאוד מביכה. ראש הממשלה הזה מפגין פעם אחרי פעם עד כמה הוא לא מבין מה זו דמוקרטיה פרלמנטרית, עד כמה העולם הזה זר ורחוק ממנו, וחבל שהוא עושה את זה בפומבי, מעל במת הכנסת.
החלק האחרון בדברים שלו היה אקטואליה. גם זה היה חלק מאוד בעייתי. הוא לא דיבר על התנחלויות, הוא לא נתן לנו תוכנית פעולה – מה הממשלה מתכוונת לעשות מול המצוקות החברתיות, מול המצוקות בפריפריה, מול המשבר הערכי והחברתי שקיים בחברה שלנו, שמתבטא בין היתר בגל נורא של תופעות אלימות. אלימות בנסיקה זו חברה בשקיעה, אבל על זה לראש הממשלה שלנו לא היה שום דבר אמיתי לומר. לא היה לו גם מה לומר על מצבה של ישראל, שנמצא בשפל חסר תקדים, בזירה הבין-לאומית. הממשלה הזאת הצליחה להוביל את ממשלת ישראל לבידוד בין-לאומי קיצוני ומובהק.
אבל הנאום היה מלא, אדוני היושב-ראש – ובזה אני רוצה לסיים – באיזושהי שביעות רצון עצמית כל כך מנותקת מהמציאות. אדוני השר, ראש הממשלה הזכיר לי את האמירה הידועה, שכשמישהו קופץ מהקומה ה-80, במשך 79 קומות נראה לו שהוא פשוט מרחף. מה שכואב זה רק ההתנגשות הפתאומית בסוף. אז אני מקווה שיהיה לנו הכוח לעצור את עצמנו לפני הקפיצה הזאת שראש הממשלה כל כך נהנה מהריחוף שלה. תודה.
———–
את הדברים אמר דב במליאת הכנסת בתאריך 12.10.09