דברים שאמר דב בנאום במליאה בתאריך 21.10.09 על הצעת החוק הממשלתית בנוגע לרוב הדרוש להצעת חוק תקציבית:
אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא חוליה נוספת במערכת של הצעות חוק שמטרתן לפגוע במעמד הכנסת, לפגוע ביכולתה של הכנסת לעשות את עבודתה, ויותר מכול, לפגוע ביכולתו של חבר הכנסת לקדם את העניינים שהוא בא לקדם בכנסת.
עיקרה של הכנסת הוא עבודת חקיקה, וחברי כנסת יכולים לקדם חקיקה באמצעות הצעות חוק פרטיות. זו זכותם, זו חובתם, זה תפקידם, זה מה שהם צריכים לעשות. טוב שחברי הכנסת מחוקקים הצעות חוק פרטיות. אותו מסע של השתלחות נגד הצעות החוק הפרטיות ונגד הפעילות של חברי הכנסת הוא מסע דמגוגי ושטחי. הצעות החוק הפרטיות, רובן המכריע הן הצעות תורמות, ענייניות, חשובות, נובעות מן הקשר של חברי הכנסת עם הציבור, מהעובדה שחברי הכנסת מקבלים מהציבור רעיונות, שומעים על בעיות שקיימות, מביאים אתם מטען של חשיבה, של רעיונות, של פעולות, של יוזמות. כך צריכה להתנהל דמוקרטיה, והצעת החוק הזאת נועדה להתנקש ביכולת של הדמוקרטיה להתנהל בצורה תקינה.
עמיתי חברי הכנסת, כאשר דורשים מחבר כנסת להשיג 50 תומכים כדי להעביר הצעת חוק פרטית, זוהי כמובן משוכה מאוד גבוהה. משוכה שלפעמים אפילו נראית בלתי אפשרית. מאוד קשה להגיע למספר הזה – כולנו יודעים, כולנו מכירים את המציאות. להעלות את המשוכה הזאת עוד יותר, זה לומר לחברי הכנסת: אל תחוקקו.
אנחנו עוסקים בהצעות חוק שנקראות "תקציביות", אבל לפי תפיסתה של הממשלה הצעת חוק היא הצעה תקציבית ונחשבת הצעת חוק שעולה כסף למשק גם אם היא, בשורה התחתונה, חוסכת הרבה כסף. אפשר להעלות הצעה שחוסכת למדינה הרבה כסף, אבל כדי ליישם אותה היא דורשת מנגנון מסוים, והמנגנון עולה כסף. מסתכלים רק על צד ההוצאות, ואף פעם לא מסתכלים גם על צד ההכנסות.
ולכן כמעט כל הצעת חוק שמנסה לייצר מנגנונים שיש להם השפעה על המערכת השלטונית בארץ תיחשב להצעת חוק תקציבית ותיתקל באותה משוכה גבוהה, כמעט בלתי אפשרית, של 55 חברי כנסת שנדרשים לתמיכה בה בכל אחד מהשלבים של שלבי החקיקה.
ממה הממשלה הזאת פוחדת? הרי יש לנו ממשלה שיש בה 30 שרים, לא מעט סגני שרים, 74 קולות מובטחים בכנסת. כל אופוזיציה בכנסת הזאת היא הרבה הרבה פחות מ-50 חברי כנסת. ממה הם חוששים? ובכל זאת בונים מסביב לממשלה, מסביב לשלטונה בכנסת, מערכת אינטנסיבית של ביצורים, והמערכת הזאת היא מערכת שפוגעת בדמוקרטיה, פוגעת בציבור, פוגעת ביכולת לקדם חקיקה שתועיל לציבור ותגן עליו.
עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לסקור לפניכם כמה מהצעות החוק שהיתה לי הזכות להעביר בכנסת הקודמת, שלכולן בשלב כזה או אחר הממשלה התנגדה. כל אחד מהחוקים האלה, אם היינו מייצרים משוכות בלתי אפשריות, לא היה נמצא היום בספר החוקים.
ובכן, חוק הארכת חופשת לידה מ-12 שבועות ל-14 שבועות – חוק שהייתי אחד היוזמים שלו, יחד עם חברי כנסת שחלקם יושבים היום בספסלי הממשלה. הממשלה התנגדה לחוק, היינו צריכים לעבור את המשוכה של מספר חברי הכנסת המינימלי הדרוש פעם אחר פעם אחר פעם. זה לא היה קל, אבל הצלחנו לעשות זאת. אם המשוכה היתה גבוהה יותר יכול להיות שלא היינו מצליחים.
חוק הארכת חופשת הלידה הוא דוגמה אחת. חוק אוויר נקי, החוק הסביבתי הגדול ביותר שהכנסת הקודמת חוקקה – חוק שהממשלה התנגדה לו בשלבים מסוימים. אם משוכת התמיכה היתה גבוהה יותר לא היה לנו היום בישראל חוק אוויר נקי.
חוק המזהם משלם – אני חושב שהוא אחד מההישגים החשובים ביותר בספר החוקים שלנו, חוק שלומדים אותו במקומות אחרים, דוגמה למנגנונים כלכליים אפקטיביים של פעולה נגד מזהמים. גם לחוק הזה הממשלה התנגדה בשלבים מסוימים. אם היתה משוכה גבוהה כזאת, אולי לא היה לנו חוק המזהם משלם.
חוק האכיפה הסביבתית – הממשלה התנגדה לו בשלבים מסוימים ואנחנו עדיין עושים מאמץ כדי שחוק מקביל יעבור גם לגבי פקחי המשרד להגנת הסביבה. אבל הנה, אם המשוכה הזאת שהממשלה שמה בפנינו, בפני היכולת שלנו לתת לפקחי המשרד להגנת הסביבה סמכויות, יכול להיות שפקחי המשרד להגנת הסביבה יישארו בלי סמכויות.
חוק הגנת הכינרת, חוק כל כך חשוב; חוק הגנת מפרץ אילת. כל החוקים האלה הם חקיקה פרטית, עמיתי חברי הכנסת.
אם אנחנו נמנע מחברי כנסת לחוקק חקיקה פרטית לא נגיע למקום יותר טוב; נגיע למקום פחות טוב, כי מה לעשות – לא כל התבונה בעולם נמצאת בידי הממשלה; קצת מהתבונה פזורה גם בין חברי הכנסת. יש להם לפעמים הצעות טובות. לא תמיד הממשלה יודעת להבין את זה בזמן, ולכן אנחנו עושים את תפקידנו – מנסים לשכנע, מנסים להשיג רוב. אל תיצרו בפנינו משוכות בלתי אפשריות, כי המשוכות האלה הן משוכות שמפריעות לציבור כולו. תודה רבה.