הצעת חוק הארכת מועדים מבקשת להאריך את התקופה בה יכולים אזרחים להגיש תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי. להלן נאומו של דב במליאה בעת ההצבעה בקריאה ראשונה:
אדוני היושב-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, עמיתי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת הצעת חוק שהיא הצעת חוק נכונה וערכית, ואני שמח שהצעת החוק הזאת נתמכת גם על-ידי הממשלה, ולכן אני מניח ומקווה שהיא תעבור בהסכמה כללית בבית הזה.
עניינה של הצעת החוק הזאת הוא הארכת מועדים בבתי-דין לעבודה. לפי החוק הקיים היום תביעות נגד המוסד לביטוח לאומי או עררים נגד ועדות ערר של המוסד לביטוח לאומי צריך להגיש בתוך מסגרת זמן קבועה. לגבי תביעות אנחנו מדברים על פרק זמן של חצי שנה, ולגבי עררים – פרק זמן של חודש. המסגרת הזאת היא מסגרת נוקשה. אם אותו אדם – שהוא בדרך כלל נזקק או מישהו שצריך איזו זכות – מחמיץ את המועדים האלה אפילו ביום אחד, הוא לא יכול לקבל סעד משפטי. המצב הזה הוא מצב מאוד חריג, הוא מצב מאוד יוצא דופן. הרי כל דיני ישראל, ובכלל כל הדינים, בכל מקום בעולם, מלאים בלוחות זמנים ולוחות של מועדים, אבל בדרך כלל גם אצלנו וגם בכל מערכת משפטית אחרת יש סעיף שמאפשר לבית-המשפט במקרים מיוחדים להאריך את המועדים מטעמים מיוחדים שצריכים להירשם.
וכאשר כמו שכרגע קיים אצלנו בדין אין לבית-הדין סמכות כזאת, אנחנו מוצאים בפסקי-דין פעם אחרי פעם שבית-הדין לעבודה אומר: אני חושב שהתובע צודק, לבי עם התובע, אבל קצרה ידי מלהושיע, כי לא עמדו במועדים, ולא עמדו במועדים, ולכן אין מנוס אלא לדחות את התביעה. בתי-הדין לעבודה בעצם פנו אלינו, אל המחוקקים, ואמרו: אנחנו, קצרה ידנו מלהושיע, אבל אולי המחוקק יעשה מעשה וייתן לבתי-הדין לעבודה את אותה סמכות שיש לכל בית-משפט אחר בישראל.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני לא אאריך. זו הצעת חוק מאוד חשובה. היא מאוד ערכית. היא נותנת לבית-הדין לעבודה את השסתום הזה. אם הוא משתמש בו, הוא כמובן צריך לנמק.
17.11.09