נאום במליאה בתאריך 19.1.10
תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, עמיתי ועמיתותי חברי וחברות הכנסת, האסון הנורא בהאיטי מזכיר לנו בצורה קשה עד כמה הקיום האנושי שלנו הוא שביר. אנחנו חיים את חיינו, מנהלים את מאבקינו, מתווכחים את ויכוחינו, לפעמים נלחמים את מלחמותינו, והנה האדמה זעה והעולם השתנה.
האסון הזה מזכיר לנו כמה החיים השבירים האלה שלנו יקרים, עד כמה אנחנו צריכים להעריך אותם ולהוקיר אותם, ועד כמה הדברים האלה, שנראים לנו כל כך מובנים מאליהם, יכולים בעצם להיעלם במהירות מזעזעת.
אני רוצה לומר תודה לחבר הכנסת מולה, שיזם את הדיון הזה. אני רוצה להביע הערכה לנשיאות שאישרה אותו. הדיון הזה הוא בהחלט הזדמנות גם להעריך את העובדה שהפעם – ואני שמח על הדבר הזה – ישראל החליטה לומר שאנחנו חלק מהעולם. כן, אנחנו חלק מהעולם, ואנחנו חלק מההתמודדות. זה דבר ראוי, זה דבר חשוב, זה דבר טבעי, וזאת הדרך שאני רוצה שישראל תלך בה בכל; להבין שאנחנו חלק מהקהילה הבין-לאומית, אנחנו מחויבים לנורמות, אנחנו מתגייסים לעזור, אנחנו מתנהלים ומתנהגים כפי שצריך בתוך הקהילה הבין-לאומית.
אבל עמיתי חברי הכנסת, מה שקרה בהאיטי צריך להזכיר לנו שדבר כזה יכול להתרחש גם כאן. ישראל יושבת על השבר הסורי-אפריקני, שהוא מאוד מועד לרעידות אדמה. יש לנו עוד כמה קווי תפר גיאולוגיים רגישים, שבר יגור שמגיע עד מפרץ חיפה גם הוא מועד מאוד לרעידות אדמה. בארץ הזאת, באופן מחזורי, היו לאורך שנים רבות רעידות אדמה, בערך אחת ל-80 שנה רעידת אדמה רצינית. עברנו את 80 השנים האחרונות, גברתי היושבת-ראש, ולפי הסטטיסטיקה אנחנו עכשיו בתקופה שעלולה להתרחש בה רעידת אדמה קשה, מסוכנת, שעלולה לפגוע לא רק במבנים אלא בחיים ובבריאות של הרבה מאוד אנשים כאן.
אני אומר לכם, עמיתי חברי הכנסת – והדברים האלה צריכים להיאמר – מדינת ישראל איננה ערוכה לרעידת אדמה. אני הזכרתי קודם את שבר יגור, אבל בדיוק בנקודת המוצא של שבר יגור, במפרץ חיפה, מרוכזים מפעלים מסוכנים מכל הסוגים, עם חומרים מסוכנים מכל הסוגים. למה אנחנו מחכים? אנחנו מחכים שיתרחש האסון ואז יחידות חילוץ ילכו ויחפשו בין ההריסות? אנחנו מחכים שיתרחש האסון ואז תקום ועדת חקירה ותבדוק למה לא טיפלו במפעלים המסוכנים האלה במפרץ חיפה? למה אנחנו מחכים? למה הממשלה מחכה?
בכנסת הקודמת היתה ועדה שעסקה בנושא הזה. עשתה דיון מאוד רציני. יצאה חוברת של מסקנות, והדברים לא מיושמים. עמיתי חברי הכנסת, גם בתחום הגורלי הזה שולטת אצלנו גישה מוטעית שאומרת שהמדינה לא יכולה לטפל בבעיות, מי שצריך לטפל בהן זה השוק. לכן הפתרון שמדינת ישראל המציאה להתמודדות עם רעידת אדמה זו אותה תמ"א 38, שבה אומרים לאנשים: תשקמו או תשפצו את הבתים שלכם באופן שיהפוך אותם לעמידים יותר ברעידות אדמה, ואנחנו ניתן לכם זכויות בנייה. ואז כאילו מעודדים אנשים, בדרך הזאת, לשפץ את הבתים, וגם לבנות ולחזק את הבתים האלה.
מה הניסיון? כמה שיפוצים כאלה לאורך השנים נעשו בישראל? אפשר לספור אותם בקלות על אצבעות שתי הידיים. אם המדינה לא תיכנס לתחום הזה, כמו שהמדינה צריכה להיכנס לתחומים אחרים, ותאמר: זאת אחריותנו; אנחנו נכנסים לעניין, אנחנו נותנים תקציבים, אנחנו קובעים סדרי עדיפויות, אנחנו מחליטים היכן לא יהיו מפעלים מסוכנים, אנחנו מחליטים איך משקמים ומשפצים בהדרגה מבנים מסוכנים, ולהתחיל מהאזורים היותר-רגישים ולעבור לאזורים אחרים – אם המדינה לא תעשה את כל הדברים האלה, המדינה מפקירה את האזרחים. המדינה מפקירה את תושבי הארץ הזאת לסכנות איומות.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, הדיון הזה על האיטי הוא גם דיון עלינו. הוא גם דיון עלינו. מראות הזוועה שאנחנו רואים בהאיטי צריכים להיראות גם בממשלת ישראל, ולהוביל להחלטות. ההחלטות שצריכות להתקבל צריכות להתקבל עכשיו. אני מציע לכנסת לא להרפות מהנושא הזה, לא לחכות להזדמנות נוספת. לא לשאול למי צלצלו הפעמונים אלא להבין שהצלצול נועד לנו. הפעמונים צלצלו לנו! הכנסת צריכה לעשות מעשה, לפקח וללוות את עבודת הממשלה. הממשלה צריכה לעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מדי.