נאומו של דב במליאה בתאריך 6.1.10
גברתי היושבת-ראש, עמיתי חברי הכנסת, שני נושאים לאי-אמון נמצאים על שולחננו, ובשניהם הממשלה הזאת מאוד ראויה לאי-אמון. הממשלה הזאת, אין לה שום בעיה ואין לה שום בושה לייצר עוד עשרות – אם לא מאות – משרות של סגני ראשי ערים כדי להבטיח קומבינות פוליטיות כאלה או אחרות, אבל באותו זמן ברשויות המקומיות עובדים לא מקבלים את שכרם. המשבר ברשויות המקומיות הוא משבר קשה. היום, גברתי היושבת-ראש, היתה מול משרד הפנים הפגנה של עובדי המועצה המקומית ג'סר-א-זרקא. הם נמצאים שבעה חודשים במאבק – עובדים שעובדים ולא מקבלים שכר. זה יכול לקרות במדינת ישראל, זה בסדר גמור: עובדים שעובדים ולא מקבלים שכר. זאת פשוט נורמה נהוגה. לממשלה הזאת אין בושה ואין מצפון, לאפשר מצב כזה שנמשך והולך, ובאותו הזמן לייצר משרות נוספות וג'ובים נוספים כדי להבטיח שלטון פוליטי.
הצעת האי-אמון השנייה, גברתי יושבת-הראש, מביאה אותי לעסוק בשאלה חשובה במיוחד, והיא שאלת עמדתה של מדינת ישראל – עמדתה של ממשלת ישראל מול סוריה ומול האפשרות להתקדם לשלום באזור שלנו. המסר שאנחנו חוזרים ושומעים מדמשק לאורך כל השנים האחרונות הוא מסר ברור ועקבי. אומר הנשיא אסד, וחוזר ואומר, שממשלת סוריה מעוניינת להתקדם להסדר מדיני, להסדר של שלום במזרח התיכון. היסודות להסדר כזה אינם חדשים; היסודות להסדר כזה בעצם ידועים ומוכרים לכולם – אותה מתכונת שהיתה בדרום מול מצרים, של חזרה לגבולות 1967, תהיה בסופו של דבר גם בצפון, מול סוריה, כאשר ישראל תחליט סוף-סוף שהיא רוצה להתקדם בדרך השלום ולהגיע להידברות ולהסכם גם מול סוריה ומול לבנון.
גברתי יושבת-הראש, אני חושב שבכל חשיבה רצינית, בכל חשיבה אמיתית, ברור לחלוטין שלעם בישראל יש אינטרס בהסכם שלום עם העולם הערבי, יש אינטרס בשלום עם העם הפלסטיני, יש אינטרס בשלום עם סוריה. אגב, הדברים האלה לא עומדים זה מול זה, הם עומדים זה יחד עם זה. מונחת על השולחן יוזמת שלום ערבית שממשלת ישראל עדיין לא מצאה את היכולת ואת הנכונות לאמץ אותה, יוזמת שלום שמבטיחה את עתידה של ישראל במזרח התיכון.
אבל ממשלת ישראל ממשיכה בקו של סרבנות או של התחמקות – לפעמים זו התחמקות, לפעמים זו סרבנות. כאשר מדובר בסוריה זאת בהחלט סרבנות – המסר שממשלת ישראל מעבירה מול הנכונות הזאת להגיע להידברות אמיתית ולהתקדם להסדר שלום ישראלי–סורי כחלק מהסדר שלום ישראלי–ערבי כולל, המסר שממשלת ישראל מעבירה מול האמירה הזאת הוא מסר של בנייה נוספת ברמת-הגולן, הוא מסר של המשך קידום החוק שמשריין את חוק רמת-הגולן בסוגי שריון כאלה ואחרים, כדי להבטיח שיהיה קשה להתקדם בכנסת הזאת, שיהיה קשה להתקדם בזירה הפוליטית הישראלית להסכם שלום עם סוריה.
עמיתי חברי הכנסת, המדיניות הזאת היא מדיניות חסרת אחריות. המדיניות הזאת היא מדיניות שמהמרת על עתיד העם בישראל. המדיניות הזאת היא מדיניות שמהמרת על הביטחון ועל השלום ועל השגשוג ועל הכלכלה, שכולם תלויים וכולם קשורים ביכולת שלנו להתקדם להסדר שלום ישראלי–ערבי, ישראלי–פלסטיני, ישראלי–סורי, ישראלי–לבנוני. כדי להתקדם לכיוון הזה ישראל חייבת לקבל את היד המושטת, להתחיל בהידברות אמיתית לשלום – גם עם הפלסטינים, גם עם הסורים, גם עם השכנים האחרים – כדי להתקדם ולהשיג שלום לעם הזה, להשיג שלום לאזור הזה.
לסיום, יוזמת השלום הערבית שנמצאת על שולחננו היא ההזדמנות הגדולה והמשמעותית ביותר להתקדם לשלום, וההזדמנות הזאת, עמיתי חברי הכנסת, אסור להחמיץ אותה. החמצה של ההזדמנות הזאת עלולה לעלות לכולנו במחיר כבד מאוד, בדם רב מאוד. תודה רבה.