ברית הזוגיות – מסוג של פתרון לסוג של בעיה

דב חנין (חד"ש):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הכותרת של החוק שאנחנו דנים בו היא כותרת מבטיחה: הצעת חוק ברית הזוגיות. אנחנו מייצרים מוסד חדש, ולכאורה, מבחינת הציבור, יש רמז לאיזשהו פתרון, לאיזושהי התקדמות במצוקה קשה שאלפים רבים של אזרחי ישראל, של תושבי ישראל, נתקלים בה וסובלים ממנה. אותה מצוקה של חוסר יכולת ליצור קשרי משפחה, להתחתן, לחיות יחד. הכותרת היא מאוד מבטיחה, עמיתי חברי הכנסת, אבל התוכן הוא לא רק מאכזב, התוכן הוא מסוכן.

הבעיה שאנחנו עוסקים בה, עמיתי חברי הכנסת, קשורה לכך שלמרבית הצער במדינת ישראל לא נבנה מעולם מסלול של נישואים אזרחיים. מסלול של נישואים אזרחיים היה יכול לפתור הרבה מאוד בעיות. אני מאוד מכבד אנשים שבוחרים להינשא בנישואים דתיים, זו זכותם. אני חושב שנישואים דתיים צריכים להיות תקפים מבחינת החוק. אבל העובדה שמדינת ישראל מעולם לא נתנה ערוץ אלטרנטיבי של נישואים אזרחיים למי שאיננו רוצה להינשא בנישואים דתיים יצרה אצלנו מערכת של בעיות שרק הולכת ומחריפה, הולכת והופכת למצב בלתי אפשרי ליותר ויותר אנשים.

כאשר עלתה ברית הזוגיות בהתחלה, היו שראו ברעיון הזה מין מודל שיאפשר דה-פקטו נישואים אזרחיים. לא נקרא לזה נישואים, אמרו, אבל בפועל זה יהיה מאוד דומה לנישואים, ואנחנו בעצם בדרך הזו, נאפשר לאנשים להגיע לאותה תוצאה משפטית, לאותו סטטוס משפטי, בדרך שאולי פחות תעורר התנגדויות ותוכל לאפשר את אותה תוצאה משפטית.

זו היתה התחלתו של רעיון ברית הזוגיות. מאותו מקום עד לחוק הנוכחי הרעיון הזה עבר דרך ארוכה, שהפכה אותו מסוג של פתרון לסוג של בעיה. בעיה הרבה יותר קשה ורצינית מאשר כביכול אותם דברים שהוא בא לפתור.

אני רוצה, עמיתי חברי הכנסת, להצטרף לדברים שאמרו חברי: חברי הכנסת ניצן הורוביץ, חיים אורון ואילן גילאון, אבל אני רוצה להציע לכם ולציבור, מעבר לביקורת הכללית, לנתח נקודה, נקודה את מערכת הפתרונות שהחוק הזה מייצר, ובדרך הזאת לראות עד כמה אנחנו בעצם מובילים את עצמנו למצב שאנחנו לא רוצים להיות בו. אנחנו לא רוצים להיות בו, כי הוא הופך את ישראל למדינה לחלוטין לא דמוקרטית בהתייחסותה לשאלות של חירויות יסוד ושל זכויות יסוד אזרחיות כמו הזכות להינשא.

נקודת ההתחלה של הניתוח הזה היא כמובן הקביעה העקרונית שיש בהצעת החוק, אותה הגבלה של ברית הזוגיות למצב שבו שני בני-הזוג הם רק גבר ואשה חסרי דת. אגב, עמיתי חברי הכנסת, זוגות כאלה לא כל כך רבים כמו שהם מציגים לנו. בסך הכול המספרים שיש בפני הם מספרים מצומצמים יחסית, וכמובן הביקורת העקרונית הראשונה שלנו על הצעת החוק הזאת היא בנקודה הזאת. אנחנו דורשים להרחיב את יריעת החוק, ולאפשר לכל המעוניינים בכך לבוא בברית הזוגיות ללא הגבלה דתית כלשהי.

מלבד העובדה הזו שזוגות ששניהם חסרי דת הם לא רבים, הייתי אומר אפילו מעטים יחסית, המגבלה הזאת יוצרת בעיה מאוד חמורה של תיוג חברתי. אם הצעת החוק הזאת תעבור, בעצם אנחנו נשדר לציבור מסר שלפיו ישנה קבוצה חברתית כזו של חסרי דת, שמותר להם לבוא בקשרי זוגיות רק אחד עם השני. מותר להם "להינשא" רק בינם לבין עצמם. משל, הם היו חברי קאסטה נמוכה במיוחד כמו בהודו. זה מסר בעייתי במיוחד, מסר שבעצם אומר לציבור, שחסרי הדת הם סוג של מוקצים.

יושבת אתנו חברת הכנסת סולודקין, וכפי שגברתי יודעת, רבים מאלה שיוגדרו כחסרי דת הם גם יוצאי חבר העמים שלא הצליחו להוכיח את יהדותם, או שהם בנים או בנות למשפחות מעורבות. כל התיוג הזה – – –

דב חנין (חד"ש):

או בני-משפחותיהם. כל התיוג הזה ייצור אוכלוסייה שבעצם אנחנו באופן יזום ניצור לה ניכור מהחברה הישראלית, מקבוצות אחרות בחברה הישראלית, מישראל כמדינה, ואנחנו בעצם נשפיל אותם ונפגע בזכות שלהם לכבוד.

דב חנין (חד"ש):

מעבר לזה, עמיתי חברי הכנסת, אומרים: כן, אנחנו יוצרים להם פתרון נבדל. העיקרון הזה של separate but equal, שבעצם אותו הצעת החוק מתיימרת כביכול לקבל, כבר נדחה על-ידי בית-המשפט העליון. אני מפנה, למשל, לבג"ץ בוצר נגד המועצה המקומית מכבים-רעות, או לבג"ץ קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל. שכן, ההפרדה עצמה יוצרת השפלה העומדת בסתירה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. ולכן, כבר בנקודת היסוד הזו ישנו ויכוח. אנחנו דורשים לבטל את המגבלה הזאת, ולאפשר לכל המעוניינים, ללא הבדל דת ועדה, לבוא בברית הזוגיות.

אגב, עמיתי חברי הכנסת, הדרישה ששני בני-הזוג יהיו חסרי דת פירושה גם שחסר דת אחד לא יוכל לבוא בברית הזוגיות אלא עם חסר דת אחר. זו פגיעה מהותית בזכותו להינשא. ושוב החלופה היא לתת לכל אדם, בלא קשר לדתו, לאמונתו, להינשא, או לבוא בברית הזוגיות עם כל אדם לפי בחירתו החופשית. אבל אפילו במגבלות הקיימות, המינימום האפשרי היה שאם אחד מבני-הזוג הוא חסר דת זה מאפשר לו להגיע לברית זוגיות עם מי שהוא רוצה. למה דורשים משני-בני הזוג להיות חסרי דת?

עמיתי חברי הכנסת, בכך הבעיות רק מתחילות. לפי סעיף 1 להצעת חוק, חסר דת מוגדר כמי שאיננו בן אחת העדות הדתיות בארץ לפי החלטת בתי-הדין הדתיים. עמיתי חברי הכנסת, זו הרחבה מרחיקת לכת של סמכות בתי-הדין הרבניים ופגיעה קשה בסטטוס-קוו. אם תתקבל הצעת החוק, בתי-הדין הדתיים יוכלו לקבוע לא רק למי מותר להינשא ולמי לא מותר להינשא, אלא גם למי מותר ליצור זוגיות בהסדר אזרחי.

עמיתי חברי הכנסת, יש כאן שורה ארוכה של פגיעות בלתי מידתיות בזכויות של אותם אנשים: בזכות לחופש דת ולחופש מדת, בזכות לכבוד במובן של האוטונומיה של הרצון הפרטי, בזכות לחיי משפחה תקינים. אדוני היושב-ראש, כל הזכויות האלה הן זכויות שמוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

אגב, עמיתי חברי הכנסת, גם בהנחה שרוצים ללכת במנגנון שהצעת החוק מציעה, קיים אמצעי שפגיעתו פחותה כדי להשיג את אותה תכלית. אפשר, למשל, לברר את סוגיית חוסר דתו של האדם בהתאם לרשום במרשם האוכלוסין של משרד הפנים, בכפוף לפיקוח של בית-המשפט למשפחה. אגב, הסתמכות על מרשם האוכלוסין מעגנת בתוכה את הזכויות שבחוק האזרחות ובחוק השבות, אשר גם בהן אין הסתמכות על פסיקת בתי-הדין הדתיים.

עמיתי חברי הכנסת, אני עוד אחזור לרעיון הזה של סמכויותיהם הדרמטיות של בתי-הדין הדתיים לפי החוק הזה. אגב, לא מדובר רק בבתי-דין רבניים. מדובר גם בבתי-דין דתיים מוסלמים, למשל. אני עוד אחזור לרעיון הזה בהמשך, אבל בשלב זה אני רוצה להשלים את התייחסותי לאותו מעגל שאותו תוחם החוק כמי שיכול להיכנס לברית הזוגיות. דיברנו על הקושי, המורכבות, בעובדה שהחוק מאפשר ברית זוגיות רק לחסרי דת ורק לשני חסרי דת ביחסים שביניהם. אבל קושי נוסף נמצא בסעיף 2(2), שמאפשר ברית זוגיות רק בין שני תושבים ישראלים. גם זו, עמיתי חברי הכנסת, פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות לחיי משפחה, אשר בית-המשפט העליון קבע כי היא מוגנת על-ידי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אני מפנה, למשל, לבג"ץ עדאלה נ' שר הפנים. אם תתקבל ההצעה הזאת, אזרח ישראלי לא יוכל לבוא בברית זוגיות עם אזרח מדינה זרה. זאת ועוד, עמיתי חברי הכנסת, ההצעה הזאת לא תאפשר גם לתושבים ארעיים, לאנשים שנמצאים בהליך הוכחת יהדותם מול משרד הפנים או לאזרחים ישראלים שחיים בחוץ-לארץ לבוא בברית הזוגיות. אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת רוצה לאפשר לאזרחים ישראלים שחיים בחוץ-לארץ להצביע בבחירות, אבל בברית הזוגיות הם לא יוכלו להשתתף.

עמיתי חברי הכנסת, ברור לכם שברית הזוגיות, לפי ההצעה הזאת – – –

דב חנין (חד"ש):

היא עדיין לא הצביעה? מן הסתם, היא תצביע בעתיד. אנחנו כבר שומעים את הקולות ואפילו רואים אותם, אדוני היושב-ראש.

מהבחינה הזאת, ברית הזוגיות, כפי שהיא מוצעת בחוק, היא הסדר יותר גרוע, הרבה יותר גרוע, ממוסד הידועים בציבור, יציר הפסיקה. עמיתי חברי הכנסת, פה אני רוצה להקדיש כמה מלים לנזקים הפוטנציאליים שהצעת החוק הזאת עלולה ליצור. בתי-המשפט בישראל, לאורך השנים, התמודדו עם הקשיים המעשיים והעקרוניים שאותו מונופולין שניתן לנישואים הדתיים יצר בפועל בחיים הממשיים. עמיתי חברי הכנסת, במהלך השנים בתי-המשפט יצרו מוסד שנועד לתת מערכת של פתרונות מעשיים לאנשים שחיים חיי משפחה משותפים. המוסד הזה נקרא: מוסד הידועים בציבור. אגב, אומנם ידועים בציבור זה מין סטטוס שאיננו סטטוס עד הסוף, אבל זה מוסד בסך הכל מתקדם, יציר פסיקה מתוחכם, שנותן תשובות מעשיות לרבים מאלה שחיים חיי משפחה משותפים מבלי שהם רוצים או מבלי שהם יכולים להינשא על-פי הדין הדתי.

אני שמעתי את דברי יושב-ראש ועדת החוקה, שמבטיח שברית הזוגיות תבוא בעתיד במקום מוסד הידועים בציבור. אני חייב לומר לכם, עמיתי חברי הכנסת, שאני מאד מודאג מהדבר הזה, כי במקום פתרון אוניברסלי, שמאפשר בעצם לרבים, לקבוצות מגוונות, לאנשים מאוד שונים, לחיות חיים מוכרים משותפים במסגרת של סטטוס מעשי שנותן פתרונות מעשיים לרוב הסוגיות, במקום הדבר הזה אנחנו מייצרים מוסד שהוא רלוונטי לקבוצה שהיא מיעוט שבמיעוט. וכל היתר, עמיתי חברי הכנסת, כל היתר – מה יהיה אתם? האם באמת אחת התוצאות, כפי שהבטיחו לנו, היא שימת סימן שאלה על מוסד הידועים בציבור?

עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה לשוב לשאלת סמכותם של בתי-הדין הדתיים. הרעיון הזה, שמאפשר לבית-הדין הדתי לשנות מהרישום במרשם האוכלוסין, הוא רעיון מרחיק לכת. אבל עוד יותר מרחיק לכת זה לקבוע שבית-הדין הדתי יוכל לשנות מהרשום במרשם האוכלוסין שלא על-פי בקשתו של בעל הדבר. לפי סעיף 3 בהצעת החוק, בעצם, מאפשרים לכל אדם, אדוני היושב-ראש, לעתור לבית-דין דתי בעניינו של אדם אחר. זו פגיעה קשה בזכותו של האזרח או של התושב להגדרה עצמית ואוטונומית של זהותו. אין ספק שהדבר הזה, או אותה הוראה בסעיף 3 תיתן כוח נוסף לבתי-הדין הדתיים להחיל את פסיקתם על נושאים חדשים שעד כה היו עניינו של המשפט האזרחי. עמיתי חברי הכנסת, זו דוגמה אחת נוספת לפגיעה הקשה, הקיצונית, שיש בחוק הזה בסטטוס-קוו.

אני אמרתי כבר בתחילת דברי שגם אם מקבלים את המנגנון הבסיסי של החוק, מנגנון של פתרון אך ורק לחסרי דת, אפשר היה להגדיר אותו אחרת ואפשר היה להביא לכך שהקביעה שאדם הוא חסר דת תיעשה לפי הרשום במרשם האוכלוסין, בפיקוח בית-המשפט למשפחה.

אותו רעיון בעייתי שנמצא בסעיף 3 להצעת החוק נמצא גם בסעיף 5(ב) להצעת החוק. גם כאן הפנייה היא לבתי-הדין הדתיים לצורך הקביעה אם הפונים הם חסרי דת – שוב, במקום הרעיון הפשוט, שהיה מקובל במשפט הישראלי, שהקביעה הזאת תיעשה לפי מרשם האוכלוסין.

עמיתי חברי הכנסת, סעיף 6, עם הסמכויות לבתי-הדין הדתיים, שיש בו לקבוע את שיוכו הדתי של האדם – הסעיף הזה מנוגד לחלוטין לרעיון האוטונומיה של הפרט בהגדרת זהותו, לרבות זהותו הדתית. מתן סמכות לבתי-דין דתיים לקבוע את שיוכו הדתי של האדם, פרט לפגיעה העקרונית הזאת של הסתירה המוחלטת של רעיון האוטונומיה של הפרט בהגדרת זהותו, לרבות זהותו הדתית – פרט לכך, מתן הסמכות לבתי-הדין הדתיים עלול ליצור מעמד של ספק בן דת, למשל, ספק יהודי, אשר עקב הגדרתו כספק בן דת, ולא כחסר דת, תימנע ממנו הן אפשרות לנישואים מצד אחד, כי הוא ספק יהודי, והן אפשרות לבוא בברית הזוגיות, כי אם הוא רק ספק יהודי אז זה לא ממש חסר דת.

אני מתקדם, עמיתי חברי הכנסת, לסעיף 7 בהצעת החוק. גם כאן יש לנו מנגנון דרמטי, מסוכן, והייתי אומר גם מפחיד. המנגנון הזה של התנגדות הציבור למרשם בברית הזוגיות הוא לכאורה מנגנון לגיטימי. אנחנו הרי לא רוצים ליצור מצבים של ביגמיה, או של נישואים בין קרובי משפחה. אבל בכל הקשור לבחינת היותו של האדם חסר דת זה, עמיתי חברי הכנסת, מנגנון הלשנה שאין מקומו במדינה דמוקרטית.

גם ההודעה לציבור שבסעיף 5 פוגעת בצנעת הפרט, בכך שהיא חושפת את מצבם המשפחתי של הפונים. זו גם פגיעה בזכותם לכבוד, שכן היא חושפת את היותם חסרי דת. סעיף זה מוסיף, הייתי אומר, חטא על פשע בכך שהוא יוצר מנגנון שמנוגד באופן ישיר לכל תפיסה של זכויות האדם וחירויות הפרט.

דב חנין (חד"ש):

אני מודה לך, חבר הכנסת רותם, על שאלתך, ואני שמח שהצטרפת אלינו לשלב הזה של הדיון, שאני יודע שאתה מלווה אותו. אתה לא שמעת את תחילת דברי על אותה בעיה יסודית שיש בהצעת החוק, שהיא לטעמי יצירת קאסטה נפרדת של חסרי הדת. יש הבדל בין מצב שבו אתה שייך לקבוצת הרוב, ובסדר – שמך מועמד כי אתה מועמד לברית נישואים, ויכול להיות שאתה כבר נישאת, ואז הציבור יכול לדעת ולהביע, להתנגד, או להגיד: האיש הזה כבר נישא. אמרתי, אנחנו נגד ביגמיה גם ביחס לברית הזוגיות. אבל, הרעיון הזה כאן, בהקשר הזה שלו, הוא בעייתי, כי אתם יצרתם פה קטגוריה נפרדת – – –

דב חנין (חד"ש):

אבל, מאה אחוז, אני עונה לך.

דב חנין (חד"ש):

אתה לא הבנת את הטענה שלי. הטענה שלי היא שכאשר יצרת את הקטגוריה המוגדרת, הנבדלת הזאת, של חסרי דת, שיכולים רק להינשא בינם לבין עצמם, שהם במובנים מסוימים מוקצים, אי-אפשר להתחתן אתם, – יצרת קטגוריה חברתית שהצירוף של האדם אליה איננו ניטרלי. יש בו משמעות של תיוג חברתי בעייתי וסימון חברתי בעייתי. אגב, המנגנון הזה, חבר הכנסת רותם, כשאני קורא את החוק ואני קורא את סעיף 9 של החוק, אז המנגנון הזה שאתם יצרתם בסעיף 7 עומד בסתירה אפילו לתכלית של סעיף 9 להצעת החוק, שדווקא קובע הגנה על פרטיותם של הזוגות הבאים בברית הזוגיות. אבל המנגנון שבסעיף 7 עומד בסתירה לא רק לסעיף 9 בהצעת החוק; הוא עומד בסתירה ישירה לזכויות חוקתיות, לפי דעתי, שמעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

מה שאתם עושים בסעיף 7, אתם פותחים פתח לעידוד הלשנה, לעידוד של התנכלויות, לעידוד של הגשת תלונות שווא. כל הדברים האלה, עמיתי חברי הכנסת, אינם עקרונות שאנחנו רוצים לקדם בחברה הישראלית. הם בוודאי אינם הולמים ערכים של מדינה שרוצה לראות את עצמה כמדינה דמוקרטית.

אגב, עמיתי חברי הכנסת, בסעיפים אחרים של החוק מוצעים מספיק מנגנונים כדי להגן על המערכת הזאת. החוק מאפשר בדיקה במרשם האוכלוסין, פנייה לכל בתי-הדין הדתיים. יצרתם מנגנונים מספיקים לצורך בדיקת היות בני הזוג חסרי דת. אמרתי קודם שהפנייה לבתי-הדין הרבניים כשלעצמה היא חורגת מכל תפיסה של סבירות. הבעתי את דעתי שגם בנושא הזה צריך להסתמך בלעדית על מרשם האוכלוסין בפיקוח בית-המשפט למשפחה. אבל, לאחר שקבעתם את כל מנגנוני הבדיקה השונים האלה בהצעת החוק, להוסיף על כל אלה גם את הפנייה לציבור כדי לוודא את היותו של האדם חסר דת – זאת תוספת שבשפה מתונה אומר איננה נחוצה, איננה ראויה, והיא בוודאי לא, אם לנקוט את לשון הפסיקה, אמצעי שפגיעתו בזכויות אדם היא פחותה.

אני מטיל ספק גדול אם הפנייה לציבור מקדמת באמת את בדיקת היות האדם חסר דת. אבל, אפילו אם הפנייה לציבור היתה מקדמת את בדיקת היות האדם חסר דת, מה שאני מסופק בו כמו שאמרתי, התועלת שבפנייה הזו נמוכה בהרבה מהפגיעה בזכויותיהם של הפונים לפרטיות ולכבוד, ולכן בוודאי, עמיתי חברי הכנסת, שהיא איננה מידתית.

אני מתקדם לסעיף קטן (2) של סעיף 12 להצעת החוק. הסעיף הזה קובע שמי שהגיש התנגדות לרישום זוגיות לפי סעיף 7 גם זכאי לערער לבית-המשפט למשפחה על ההחלטה לרשום את הזוגיות במרשם הזוגיות. הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, יביא לסחבת, ויפתח פתח להתנכלויות. זה המשך לאותו מנגנון הלשנה שבסעיף 7, והוא פוגע קשות בזכויותיהם של בני-הזוג.

ואני אומר, עמיתי חברי הכנסת, אדוני השר: גם אם נקבל את ההנחה, שלטעמי הבסיס שלה רעוע מאד, גם אם נקבל את ההנחה שלגיטימי שהמדינה תתערב בחיים הפרטיים של האזרחים, גם אם נקבל את ההנחה שהמדינה זכאית למנוע מהם לבוא מברית הזוגיות משום שהיא לא מגדירה את שניהם כחסרי דת – גם אם נקבל את ההנחה הזאת, אין שום דבר לגיטימי בכך שאזרחים יתערבו באספקט הזה של חייהם הפרטיים של אזרחים אחרים. הכלל הגדול אומר שהחירות שלי מסתיימת במקום שבו מתחילות הזכויות שלך, והגשת התנגדות לרישום ברית זוגיות על רקע שיוכם הדתי של הפונים, כמו גם ערעור על ההחלטה שלא לקבל את ההתנגדות הזאת, זה לא פחות מאשר אגרוף בפרצופם של הפונים לרישום זוגיות. יש כאן פגיעה בכל הזכויות שאני יכול לחשוב עליהן כעל זכויות בסיסיות :זכות לפרטיות, זכות לחיי משפחה, זכות לכבוד. זו פגיעה קשה בזכות לכבוד כאשר אנשים אחרים גם מתנגדים למה שאני אעשה, וגם יכולים לערער ולנהל הליכים לגבי החיים שלי, לא לגבי החיים שלהם.

עמיתי חברי הכנסת, כאשר אנשים כבר עוברים את כל המסלול הקשה הזה של ברית הזוגיות, עם כל ההתנגדויות והערעורים והזכות שניתנת לאנשים אחרים להתערב בחייהם של אלה שבאים בברית הזוגיות, אפשר לחשוב שבסופו של דבר הם מגיעים אל המנוחה ואל הנחלה. ולא היא, עמיתי חברי הכנסת. הנה, למשל, סעיף קטן (ג) של סעיף 13 להצעת החוק, הסעיף הזה קובע שהוראות חוק האזרחות, וחוק השבות, וחוק הכניסה לישראל, שחלות על זוגות לא יחולו על הבאים בברית הזוגיות.

הדבר הזה, עמיתי חברי הכנסת, שולל מהמשפחות האלה את הזכות לאיחוד משפחות ויוצר אפליה, שאני ממש לא מצליח להבין אותה, בינם לבין הזוגות הנשואים. זו אפליה ברמה המעשית, אבל גם אפליה ברמה הסימבולית, זו גם השפלה, זו גם פגיעה בזכות החוקתית של הבאים בברית הזוגיות לכבוד.

אגב, הנימוק שלפיו נשללו הזכויות האלה היה, עמיתי חבריי הכנסת, שברית הזוגיות היא "הליך פשוט יחסית". אז מי שקורא את הצעת החוק – ואנחנו קראנו אותה יחד – רואה שברית הזוגיות היא כל דבר חוץ מדבר פשוט. ברית הזוגיות, לפי הצעת החוק הזאת, בוודאי איננה הליך פשוט אלא הליך שדומה במהותו ובמידת הפיקוח עליו, אדוני היושב-ראש, להליך רישום לנישואין, אם לא חמור מזה.

לכן, אחרי שאנשים כבר עברו את המסלול הזה, עם כל ההתנגדויות וההתנגדויות הציבוריות, והפיקוח של בית-משפט למשפחה, והדיון של בית-דין דתי, וכל התחנות האלה – אחרי זה  להבחין אותם לרעה לעומת הזכויות של בני-זוג נשואים זה דבר שאי-אפשר לקבל אותו ואין לו שום הצדקה. אין מקום להבחין בין זכויות הבאים בברית הזוגיות לבין זכויות, כאמור, של בני זוג נשואים.

אני גם לא מבין למה הנימוק הזה יכול להצדיק שלילה של זכויות שקשורות בכניסה ויציאה מהארץ? אגב, זכויות שהועלו לרמה חוקתית, על-חוקית, מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אגב, את הזכויות האלה ניתן לשלול. בהחלט, אדוני יושב-ראש הוועדה, ניתן לשלול את הזכויות האלה, אבל ניתן לשלול אותן אם מוכיחים, למשל – וזה נכון לא רק לגבי מי שבברית הזוגיות, גם לגבי נישואים, למשל – שברית הזוגיות לגבי זוג מסוים היא פיקטיבית, או שהנישואים הם פיקטיביים. בסדר גמור. אבל באופן מקדמי למנוע את הזכויות האלה מכל הבאים בברית הזוגיות ולעכב את מתן הזכויות הללו תוך אפליה בין זוגות נשואים לבאים בברית הזוגיות, עמיתי חברי הכנסת, לדבר כזה אין שום הצדקה ולא יכולה להיות שום הצדקה.

הטעם השני ששמעתי הוא הטענה, שברית הזוגיות נעשית מכוח הסכמתם הרצונית של הצדדים בלבד. אבל כך בדיוק, עמיתי חברי הכנסת, גם ברית הנישואים, ולכן הטעם הזה, או שהוא לא מובן או שהוא תמוה. בכל מקרה, הקמת תא משפחתי צריכה לנבוע מתוך הרצון האישי והאוטונומיה של הפרט, וזה בסדר גמור, אין בכך שום פסול.

מכל ההנמקות האלה משתמע כאילו באיזשהו מובן תפקידה של המדינה הוא להקשות על האזרח, להעמיס עליו קשיים ביורוקרטיים ולהתישו בסחבת, ולא כך צריכים להיות פני הדברים בענייננו.

אגב, אם אנחנו כבר מדברים על הגבלות שהחוק מטיל על בני-זוג שבאו בברית הזוגיות, אז ישנן גם הגבלות נוספות כאלה בסעיף 13 להצעת החוק. למשל, הקביעה של זכויות הקשורות באימוץ ופונדקאות יחולו על זוגות שבאו בברית הזוגיות רק 18 חודשים לאחר הרישום במרשם הזוגיות. גם את זה אינני מבין. אם כבר בני הזוג עברו את כל המסלול, נרשמו, נמצאים בברית זוגיות, למה לכל הרוחות הם לא זכאים לכל הזכויות שזכאים להם זוגות נשואים? למה 18 חודשי צינון האלה? מה זה משנה אם הם נרשמו לפני חודש, לפני שנה או לפני עשור? גם כאן, עמיתי חברי הכנסת, יש פגיעה בעקרון השוויון, שאסור לנו, אסור לנו להכניס אותה לדיני ישראל.

עמיתי חברי הכנסת, כשאנחנו מציירים את התמונה המצטברת בשלמותה, אנחנו רואים פה מהלך מדאיג. אני מתקשה לראות ומתקשה להשתכנע שבאמת אפשר להציג את יצור הכלאיים הבעייתי הזה כהתקדמות.

ואני אומר את הדברים בכל הרבדים של הדיון בהצעת החוק, החל מהרובד הראשון, שבו אנחנו יוצרים את הקטגוריה של חסרי הדת. אנחנו יוצרים קטגוריה וגם, בכדי למנוע כל ספק, הופכים אותה לקטגוריה שמופלית לרעה ומי שנמצא בה ייכנס לברית זוגיות ולא יקבל את כל הזכויות, כל המעמד, את כל חבילת היכולות המשפטיות והזכאויות המשפטיות שבאות יחד עם מעמד הנישואים. מתחילים בזה.

ממשיכים בהגדרתה של הקטגוריה הזאת, הגדרתה על-ידי בתי-דין דתיים. ממשיכים בכך, שהמנגנון של ברית זוגיות אפשרי אך ורק – לא לחסר דת אחד שצריך לפתור את בעייתו ואז הוא יכול להגיע לברית זוגיות עם כל מי שירצה, אלא אך ורק אם שני חסרי הדת האלה רוצים להגיע לברית זוגיות אחד עם השני. בכל מצב אחר, הדלתות חסומות בפניהם, גם החלונות חסומים בפניהם.

לא רק זה, אלא לא סתם שני חסרי דת; שני חסרי דת שהם תושבי ישראל, אזרחי ישראל. כל אלה שלא נמצאים באותה מיטת סדום שנקבעת בהצעה הזאת, נמצאים מחוץ לגדר הפתרון, מחוץ לגדר, ונותרים בעצם בעולם התוהו של חוסר פתרון משפטי הולם לבעיות ולצרכים שלהם.

וכמובן, עמיתי חברי הכנסת, אותם מנגנונים דרמטיים וייחודיים, המצאות חדשות ורעות של מנגנוני הלשנה, של יכולת וזכות של אזרח אחד להתערב בחייו של האזרח האחר. עמיתי חברי הכנסת, עד היכן – – –

דב חנין (חד"ש):

לא, לא בצורה הזאת. תבדוק ותראה איזה מנגנון מתוחכם נוצר פה, שבו אתה יכול לפנות – שוב, אמרתי, אין לי בעיה עם העובדה שאזרח יבוא ויגיד, אני מתנגד לרישומו של אדם בברית זוגיות מכיוון שידוע לי שהוא נשוי. אין לי התנגדות לזה. אני לא מעוניין לייצר ביגמיה. אבל היכולת של אדם להתערב בשאלת הגדרתו או אי-הגדרתו של אדם אחר כחסר דת, זה מנגנון שייצור דינמיקה קטלנית. אני רואה לנגד עיני, באמת, בחרדה, את כל התעשייה שעלולה להתפתח פה, של הלשנות ושל רכילויות – – –

דב חנין (חד"ש):

אז אני אשמח לשמוע הבהרה.

דב חנין (חד"ש):

מרוב דפים פה, אבקש מהתורן שיביא לי הטקסט של סעיף 7 ואקרא את סעיף 7.

דב חנין (חד"ש):

חבר הכנסת רותם, ידידי, אני מאוד מכבד אותך, באמת מכבד אותך, אבל סעיף 2 מתחיל במלים: בני-זוג חסרי דת.

דב חנין (חד"ש):

מאה אחוז, אבל כשאנחנו מפנים לסעיף 2 – – –

דב חנין (חד"ש):

אז כיוון שחבר הכנסת רותם יענה לי, אני רוצה למען ההיסטוריה להבהיר את עמדתי ולומר שאני, לטעמי, קורא את החוק בצורה מאוד מדויקת, ואני אקרא את הדברים מעל הדוכן. סעיף 7 אומר: כל אדם רשאי להגיש לרשם הזוגיות התנגדות לבקשה לרישום בשל כך שלא התקיים תנאי מהתנאים האמורים בסעיף 2. סעיף 2 מתחיל, וזהו תנאי היסוד לקיומו: בני-זוג חסרי דת המסכימים לבוא בברית הזוגיות. ולכן אדם יכול לטעון: התנאי הבסיסי של סעיף 2, בני-זוג חסרי דת, לא התקיים.

חבר הכנסת רותם, אינני יודע איך אתה קורא את הסעיף אחרת, אבל כמו שאני קורא את הסעיף הזה, ואני הקראתי אותו גם מעל דוכן הכנסת כדי שהדברים יהיו גם בפרוטוקול, הדבר הזה מאוד מטריד. אם תרצה להעביר את הקטגוריה הזו של בני-זוג חסרי דת לסעיף אחר, כדי שבסעיף 2 יישארו רק אותם תנאים קטנים שבסעיפים הקטנים, מ-(1) עד (7) – אני מוכן. אדוני היושב-ראש, תמשוך את הצעת החוק, תחזיר אותה לוועדת חוקה, נתקן את הסעיף, ויהיה ברור שאדם לא יכול להגיש תלונה או להגיש קובלנה או להלשין על זה שאדם אחר הוא חסר דת. אם החוק נשאר כפי שהוא מנוסח היום, ברור לחלוטין שזה חלק ממה שקבוע בסעיף 2, חלק מהתנאים של סעיף 2 – בני-זוג חסרי דת. בני-זוג חסרי דת זה הבסיס, מכאן הכול מתחיל, ואם אנחנו לא עומדים בתנאי הבסיסי הזה של בני-זוג חסרי דת, אין זכות בכלל לערוך ברית זוגיות. זהו סעיף הבסיס של הצעת החוק הזאת. ועל כך אפשר להלשין  על פי סעיף 7.

לכן, עמיתי חברי הכנסת – – –

דב חנין (חד"ש):

אשתדל לסיים. אני חייב להגיד שהיה לי קצת קשה להסתפק במסגרת הזמן של 40 דקות, אבל אני התחשבתי גם בקואליציה מתוך רצון טוב, וגם בחברי הכנסת שרוצים חלק מהלילה, אני מניח, קצת לישון, אבל אני אומר את הדברים עכשיו בנימה הרצינית ביותר: אני חושב שעם כל הרצון והכוונות הטובות, שוודאי לחלק מיוזמי החוק הזה היו, אני חושב שאתם עושים פה ממש נזק. תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, שלוש הסתייגויות.