ב-8 במרץ נאם דב בכנסת במסגרת הצעת האי אמון בממשלה על הרפורמה בתכנון ובבניה:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, יש מה לתקן במערכת התכנון שלנו. אנחנו צריכים מערכת תכנון עם יותר שקיפות; אנחנו צריכים מערכת תכנון עם יותר מעורבות ציבורית ויותר יכולת השפעה של הציבור על מה שמתרחש במערכת; אנחנו צריכים מערכת תכנון עם יותר ייצוגיות – ייצוגיות של אוכלוסיות בכלל, ובוודאי ייצוגיות של אוכלוסיות מוחלשות, קבוצות מיעוט בחברה הישראלית, האוכלוסייה הערבית. בהחלט יש מה לתקן במערכת התכנון. לכן כאשר אנחנו שומעים על רפורמה במערכת התכנון אנחנו חושבים שהולך לקרות משהו טוב.
והנה, עמיתי חברי הכנסת, פתחתי את חוק התכנון והבנייה החדש: 586 סעיפים, 241 עמודים, ארבע תוספות, עוד כ-90 עמודי הסברים. חוק ענק, אותו הממשלה מנסה לקדם בהליך מהיר, מזורז. נתנו 21 יום למשרדי הממשלה להגיש הערות על החוק הזה – הזמן הזה כבר עבר; לא נערך שימוע ציבורי למרות המשמעות העצומה שיש לחוק הזה בכל תחום.
עמיתי חברי הכנסת, למדתי את החוק הזה, ויצאתי מהלימוד הזה חרד ומאוד מודאג. נתחיל בשאלת המטרות. חוק כל כך גדול, ראוי שיגדיר את המטרות שלו. בחוק הזה אין רשימת מטרות. המטרה היחידה המובלעת בחוק היא הגברת המהירות והיעילות בהליכי התכנון. גם המטרה הזאת לא תושג, כפי שאני אסביר בהמשך. אבל אין הגדרה של שום מטרה חברתית אחרת. חוק תכנון ובנייה צריך לתת מענה כולל לצורכי פיתוח, לצורכי שימור בראייה ארוכת טווח, צריך לצמצם פערים חברתיים, צריך לצמצם את הפערים בין פריפריה למרכז, לקדם מטרה חברתית כמו דיור בר-השגה, להבטיח שמירה על ערכי הטבע, הנוף, המורשת, לבטא מחויבות לעקרונות של פיתוח בר-קיימא, להבטיח שקיפות בהליכי קבלת ההחלטות, שיתוף הציבור בהליכי התכנון. אף אחת מהמטרות האלה לא נמצאת בחוק, ולא במקרה לא נמצאת בחוק, כי החוק הזה הולך לפגוע בכל אחת ואחת מהמטרות האלה.
מערכת התכנון היום היא מערכת שעם כל חסרונותיה בנויה בצורה כזו שמאפשרת בקרה בין מוסדות התכנון השונים. מה שהחוק הזה מציע זה עיקרון של "תוכנית אחת בוועדה אחת", כאשר לכל ועדה תהיה בעצם סמכות סופית לדון ולהכריע בתוכניות שמובאות בפניה. המשמעות היא ש-144 ועדות ידונו בתוכניות שונות, יקבלו לגביהן החלטות סופיות, ללא שום בקרה וללא איזון בין הוועדות השכנות. זה ייצור כאוס תכנוני מוחלט, בוודאי במדינה כל כך צפופה כמו ישראל.
העיקרון הזה של "תוכנית אחת בוועדה אחת" יביא גם להגדלת הפערים החברתיים והכלכליים בין הרשויות העניות יותר והעשירות יותר ובין הפריפריה והמרכז. הרשויות החזקות יקדמו תוכניות שמיועדות לאוכלוסיות חזקות סוציו-אקונומית ויימנעו מתכנון לאוכלוסיות מוחלשות. ברשויות שהן חלשות ממילא צפויים להיווצר ריכוזי עוני. ההחלשה של מערכת התכנון תדחק הצדה עקרונות חברתיים-כלכליים, כמו קידום פתרונות תעסוקה, הקמת דיור בהישג יד למרבית האוכלוסייה בארץ. התוכניות המחוזיות שהיום מהוות חוליה מקשרת בין התכנון הארצי לבין התכנון ברמה המקומית, מבוטלות. כך שבין הרמה הארצית לרמה המקומית נותר חלל ריק שמונע כל אפשרות של תכנון אזורי, ועלול ליצור התנגשות בין התוכניות המקומיות השונות לבין התכנון הארצי.
חלק גדול מאוד ממערכת התכנון, לפי הצעת החוק החדשה, הופך בעצם לזרוע מבצעת של הממשלה תוך החלשה קיצונית של גורמי התכנון המקצועיים, של השלטון המקומי ושל הייצוג של קבוצות אוכלוסייה והציבור בכללותו מוקמות ועדות מיוחדות שיש בהן רוב לנציגי הממשלה שכל ההתנהלות שלהן נסתרת מהציבור. למשל, מוקמות ועדות לתשתיות גם ברמה הארצית וגם ברמה המחוזית שיש להן סמכות בלעדית וסופית להכריע בתוכניות הנדונות בהן. לוועדות לתשתיות האלה יש סמכות להתגבר על תוכניות אחרות, בין היתר על תוכניות כוללניות של הוועדות המקומיות. לשר הפנים יש סמכות בלעדית להכריז על מרחב תכנון מיוחד לצורך הקמת יישוב חדש מתי שהוא רוצה ובלי להתחשב בשיקולים מקצועיים, בלי להתחשב בעמדה של הרשויות המקומיות ושל התושבים באזור, בלי להתחשב בעמדה של גורמי מקצוע. מבוטלת הוועדה לשמירת קרקע חקלאית ושטחים פתוחים ועימה כל סעיפי החוק המגנים על שטחים פתוחים, בלי ליצור מערכות אחרות של הגנה.
דינה של תוכנית שמשנה ייעוד של שטח חקלאי פתוח כדינה של תוכנית בשטח המיועד לבינוי, ומסלול האישור של שתי התוכניות הוא שווה. זאת אומרת, החוק מתמרץ בפועל את קידומן של תוכניות שמשנות ייעוד של שטחים פתוחים תוך עידוד הפִרבוּר והכרסום בשטחים החקלאיים והפתוחים.
מפריטים את תסקירי ההשפעה על הסביבה; במקום המשרד להגנת הסביבה ייבדקו התסקירים האלה מעתה על-ידי יועצים פרטיים, דבר שבאופן אינהרנטי יוצר ניגוד עניינים וחוסר מקצועיות; מפריטים את חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע – היישום של החוק הזה ייעשה על-ידי מורשה להיתר במקום על-ידי רשות הטבע והגנים; מאיימים על השטחים הפתוחים בערים ובמרחבים הציבוריים על-ידי מתן אפשרות לוועדות המקומיות לפתח את השטחים האלה ללא תכנון כולל וללא פיקוח. בעצם, בגדול, עמיתי חברי הכנסת, מעודדים את הפיתוח על-חשבון שטחים פתוחים במקום עידוד להתחדשות עירונית ולבנייה בתוך היישובים עצמם.
נוסף על כך, החוק המוצע ימנע מארגוני הסביבה להשתתף בדיון על התנגדויות אם ארגון סביבתי אחר הגיש התנגדות – ההסדר הזה יפגע קשות ביכולתם של ארגוני הסביבה להשפיע על תהליכי התכנון. זאת בניגוד למצב הנוהג היום, שבו יש ייצוג לארגוני הסביבה במצבים כאלה, על-פי חוות דעתו של היועץ המשפטי של משרד
הפנים בעצמו.
במקום לחזק את בדיקת ההשפעה של תוכניות על הבריאות מבטלים את נציגות משרד הבריאות במועצה הארצית; למרות ההשפעה הדרמטית של התכנון על האוכלוסיות המוחלשות, אין ייצוג של משרד הרווחה והשירותים החברתיים באף אחד ממוסדות התכנון.
זאת ועוד, עמיתי חברי הכנסת, החוק מבטל את מקומם של נציגי האוכלוסייה הערבית במועצה הארצית ובוועדות המחוזיות בזמן שהאוכלוסייה הזאת נפגעת באופן משמעותי מהצורה ומהמתכונת של התוכניות הקיימות. אין ייצוג הולם לאף אחד מהמגזרים החברתיים בוועדות התכנון.
הדיונים הפנימיים של הוועדות המחוזיות, של המועצה הארצית ושל כל ועדות המשנה שלהן מעתה לא יתומללו ולא יוקלטו; הציבור לא יוכל עוד לקבל מידע על הדיון הפנימי, והשיקולים המנחים את הוועדה. הדרך היחידה של הציבור להשפיע על הליכי התכנון נותרה הדרך של התחנה האחרונה: הגשת התנגדות – לאחר הפקדת התוכנית. אף-על-פי שהמידע מגיע אל הציבור בשלב מוקדם יותר לא מאפשרים שום הקלה במערכת הגשת ההתנגדויות.
עמיתי חברי הכנסת, הנקודה האחרונה המחייבת את כולנו למחשבה, אדוני שר הפנים: בעולם כולו היום אנחנו מבינים שכדי לקצר הליכי תכנון אנחנו צריכים לעודד את שיתוף הציבור כבר בשלבים המוקדמים של התכנון. זה מייצר לא רק תכנון איכותי יותר, אלא במקרים רבים חוסך את התנגדויות התושבים שמוגשות בדיוק מפני שאין שיתוף והתייעצות.
עמיתי חברי הכנסת, הגיע לידי גם נייר עבודה מקיף שהכין המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי – יושב אתנו חברי, חבר הכנסת ד"ר חנא סוייד, שעמד בראש המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי – ונייר העבודה הזה בוחן את הרפורמה הזאת מזווית ההסתכלות של האוכלוסייה הערבית. ואני חושב, אדוני השר, שכדאי גם לך לקרוא את הנייר הזה, כי נקודת המוצא של הנייר הזה היא, שכשבאים לתקן משהו, צריך לשאול קודם כול מה מקולקל. הולכים לתקן את מערכת התכנון, צריך להתחיל ולבדוק מה לא עובד בה.
כשאנחנו בוחנים מה לא עובד בנושאים של תכנון והאוכלוסייה הערבית, אנחנו רואים שורה ארוכה מאוד של בעיות, אבל אף אחת מהבעיות האלה בכלל לא מטופלות ברפורמה שאתם מציעים לנו. לא מטופלת בעיית תחומי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות. שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות היום הן רק 3.4% משטח המדינה, כאשר בתוכם חיים כ-18% מאוכלוסיית המדינה; אין שום התייחסות לצורך הזה לבצע רוויזיה של המפה המוניציפלית ולבצע באמת ייעול ושדרוג של תהליכי התכנון והבנייהץ
אין התייחסות לצורך של תכנון כולל והולם ליישובים הערביים; אין התמודדות עם השאלה של בנייה ללא היתר, שנעשית בגלל שאין תוכניות מתאימות ומספקות ביישובים הערביים; אין התייחסות לשאלה של היישובים הלא-מוכרים בנגב; אין התייחסות לשאלה של הרחבת תחומי הבנייה והפיתוח של היישובים הערביים שסובלים ממצוקה מאוד קשה.
אין התייחסות לנושא של הקמת אזורי התעסוקה, אין התייחסות להקצאת קרקעות מדינה, לאספקת פתרונות דיור. כל כך הרבה בעיות אמיתיות, אדוני שר הפנים וסגן ראש הממשלה, וכל כך מעט התייחסות ממשלתית לבעיות האמיתיות האלה.
אני מציע לך, אדוני השר, לנהל דיאלוג רציני עם חברי הכנסת לפני שאתה מביא את החוק הזה לכנסת. מחרתיים יש כנס חירום של השדולה הסביבתית-חברתית, זו ההזדמנות גם להזמין אותך, אדוני סגן ראש הממשלה, לשמוע את הדברים. יהיו שם חברי כנסת באמת מכל מגוון הדעות בבית וגם שרי ממשלה. אני מאוד מקווה שסביב החוק הזה יתנהל דיאלוג רציני ואמיתי, אבל אני חושב שהממשלה שמביאה לנו כזאת רפורמה, בלי לנהל את הדיאלוג הזה לפני שהיא מביאה אותה, ראויה באמת לאי-אמון. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.