אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, שוב אנחנו רואים מממשלת נתניהו יוזמה נוספת של שינוי בכללי המשחק הפרלמנטרי והפוליטי. ואני מתכוון להתחיל דווקא לא בצד הכלכלי אלא בצד החוקתי הקונסטיטוציוני, בצד הדמוקרטי.
עמיתי חברי הכנסת, זה לא רק בחוקי-היסוד של מדינת ישראל. קבוע שהפרלמנט קובע את התקציב לא רק בחוקי-היסוד של מדינת ישראל. העיקרון הזה, שבתקציב ישנה שליטה פרלמנטרית, הוא עיקרון בסיסי של החשיבה הדמוקרטית משכבר הימים. באנגלית קוראים לזה: no taxation without representation. היכולת של נבחרי הציבור להחליט על האופן שבו מוּצאים כספי הציבור היא חלק מהלגיטימציה של עצם הוצאתם של כספי הציבור. העיקרון שכנסת דנה באופן שוטף בתקציב המדינה, שאחת לשנה היא מסוגלת לקבוע תקציב, ולצורך העניין הזה היא מנהלת דיון פוליטי, ציבורי, פתוח, שבו עמדות שונות נשמעות, שבו יש יכולת להשפיע ולשנות, לפחות ברמה העקרונית, הוא עיקרון בסיסי של שיטה דמוקרטית.
כמובן שבמערכת המשפטית הישראלית יש לעיקרון הזה היבט אחד נוסף, שגם הוא חשוב במיוחד, והוא העובדה שבמערכת הפרלמנטרית שלנו, כפי שהיא קיימת היום, בעצם אי-העברת התקציב היא הדרך היחידה שיש לכנסת לייצר מצב של אי-אמון בממשלה, שלא על בסיס של רוב של 61 חברי כנסת. כאשר תקציב לא עובר, רואים את הממשלה כאילו הובע בה אי-אמון והולכים לבחירות. ואת זה בדיוק באה הצעת החוק הזאת לעקוף.
הצעת החוק הזאת באה לייצר מצב שבו ממשלה משוחררת מעולה של הביקורת הפרלמנטרית הזאת. הממשלה משוחררת מעולו של משבר פוליטי, אם הוא ייווצר בפרלמנט. ובדיוק, עמיתי חברי הכנסת, זאת הסיבה מדוע אסור לנו לאשר את הצעת החוק הזאת. ברמה העקרונית, המהלך הזה הוא חלק מאותה שחיקה מדאיגה ומסוכנת של המרחב הדמוקרטי, של הנורמות הבסיסיות, הפרלמנטריות, הקונסטיטוציוניות, של זכויות המיעוט, יכולתו של המיעוט להיאבק במגרש הפוליטי, הציבורי, ולהשפיע במגרש הפוליטי והציבורי על בסיס של כללי משחק ידועים וקבועים.
עמיתי חברי הכנסת, התוצאה הכלכלית של המהלך הזה היא בעצם נטרולה של הכנסת.
אני רוצה להזכיר, ואפילו אומר לצטט, את אותה התבטאות מדאיגה של ראש אגף התקציבים, ואני מצטט את הדברים מתוך "דה-מרקר", 1 בפברואר 2010. הוא אמר כך: "תקציב דו-שנתי ייצר לנו גמישות תקציבית באמצעות הכנסת גמישות להחלטות הממשלה ולחקיקת הכנסת." שימו לב, עמיתיי חברי הכנסת, המשך הדברים: "החלטות הממשלה לא יחייבו אותנו באופן מלא אלא רק באופן חלקי. למשל, תהיה לנו זכות להקטין בשנה מסוימת קצבה מסוימת ב-5% כדי לשחרר לנו עוד 5% מההוצאות בתקציב לשינוי בסדר העדיפות השנתית". אגף התקציבים מחליף את הכנסת.
עמיתי חברי הכנסת אמרו לפני וגם אני אומר: למיטב ידיעתי אין בעולם תקדים להצעה כמו זאת שמביאה הממשלה בפנינו היום. ההצעה היא לא סתם הצעה של תקציב דו-שנתי. היא בעצם ליישם את הליך האישור הפרלמנטרי שנקבע בחוק עבור תקציב חד-שנתי לתקציב דו-שנתי. המהלך הזה, אגב, נעשה בלי שום הגבלות, בלי שום איזונים. למשל, הגבלה אפשרית אחת או איזון אפשרי אחד היה יכול להיות אישור של חלק מהתקציב בלבד מראש או דיון והצבעה על תקציב השנה השנייה בעקבות ביצוע תקציב השנה הראשונה או עצמאות תקציבית של היחידות המינהליות. אף אחד מהדברים האלה לא מוצע על-ידי הממשלה. המערכת נותרת מערכת ריכוזית לחלוטין באגף התקציבים. השליטה הפרלמנטרית איננה מוחלפת באיזו שהיא מערכת של ביזור, באיזו שהיא מערכת של תכנון ארוך-טווח, שבו היחידות הממשלתיות השונות יכולות באמת לתכנן את עבודתן לטווח ארוך.
עמיתי חברי הכנסת, בעולם שבו אנו חיים שורר אי-ביטחון רב ביחס להתפתחויות הכלכליות בעתיד הקרוב. בישראל, באזור שלנו, לא רק המצב הכלכלי הוא נזיל, המצב הביטחוני, המדיני. תחת הממשלה הזו אנחנו נעים מהתנגשות בשרטון אחד להתנגשות בשרטון אחר. בפנינו נמצאים איומים של התלקחות באזור, אינתיפאדה נוספת, אולי מלחמה אזורית. איפה כל הדברים האלה נמצאים בתוך ספר התקציב? אני לא יודע לומר לכם היום, עמיתי חברי הכנסת, ואני אומר את זה בצער ובדאגה, האם אנחנו הולכים למלחמה נוספת או לא. אבל אם הולכים למלחמה נוספת, אין לזה משמעויות תקציביות? איך קובעים מראש, איך יכולים לקבוע מראש תקציב לשנתיים קדימה בתנאים כאלה?
עמיתי חברי הכנסת, אני חושב שההצעה הזאת לא ראויה, לא מאוזנת. היא איננה אפילו מוסיפה לתהליך של הדיון התקציבי את אותו דיון מקיף בוועדות הכנסת, בכנסת עצמה, בפרטי תקציב השנה השנייה אפילו לאחר שהוא מאושר. היא איננה מתנה שינויים בשיעור של 5% בסעיף ויותר אפילו בסעיף תקציבי באישור ועדת הכספים או ועדת הכנסת המתאימה.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, זו הצעת חוק שיש בה מהלך אחד מהותי: פגיעה בדמוקרטיה, העברת כוחות של הכנסת לממשלה. אסור לכנסת להתפרק מכוחה כי כוחה של הכנסת איננו למענה של הכנסת. כוחה של הכנסת הוא למען הציבור, והכנסת היא הגוף שמייצג את הציבור. אסור לנו להתפרק מסמכויותינו. אסור לנו להשתחרר מהנטל ומהאחריות של עבודה רצינית ומקיפה על התקציב בדיוני התקציב אחת לשנה. פיקוח פרלמנטרי, החלטות פרלמנטריות. בלעדי הדברים האלה אין דמוקרטיה. תודה רבה.