מאבקים סביבתיים-חברתיים מתחלקים לשני סוגים. לסוג הראשון, הרווח יותר, שייכים המאבקים נגד אינטרסים הפוגעים בסביבה. אני זוכר היטב את המאבקים הקשים בכנסת על חוקי הענק הסביבתיים בשנים האחרונות – חוק המזהם משלם וחוק אוויר נקי. אלה היו מאבקים של טיפוס במעלה תלול והתנגשות חזיתית עם אינטרסים ועם אינטרסנטים שונים.
אבל יש גם מאבקים מסוג אחר. באלה ממוקמים בצד השני לא אינטרסים רבי עוצמה אלא בעיקר תפיסה אנכרוניסטית, שממש כבר הגיע הזמן להיפטר ממנה. לכאן אני משייך, למשל, את המאבק שהתחלנו, בעיר לכולנו, ליישומה של תכנית התחבורה מהיר בעיר – תכנית הקמתה של מערכת תחבורה ציבורית מהירה בתל אביב-יפו, שתנהג בדיוק כמו רכבת תחתית מבלי שתהיה רכבת ומבלי שתהיה תחתית (ומבלי שתצריך את הזמן הרב ואת ההשקעה הכספית האדירה שרכבת תחתית רגילה דורשת). כמו שכתב אביב לביא, בשבוע שעבר: "כמה פשוט וכמה חכם". במאבקים אלה המוקד הוא פשוט שינוי החשיבה, החלפת דיסקט. במקרה התחבורה – ההבנה שעיר מודרנית לא יכולה להמשיך ולהעמיק את תלותה ברכב הפרטי.
גם המאבק שהתחלנו בשבועות האחרונים להארכת שעות ההצלה בחופים שייך לסוג הזה. אין הרי כל הגיון בסגירת תחנות הרחצה דווקא בשעות בהן אנשים מסיימים את העבודה ויכולים ללכת לים. נהפוך הוא, יש חוסר הגיון משווע בסגירת התחנות דווקא בשעות בהן הרחצה מומלצת מבחינה בריאותית, שעות קרינת השמש המופחתת. בסגירה המוקדמת של תחנות הרחצה יש מסר בטיחותי בעייתי – המלצה לאנשים לרחוץ בים דווקא בשעות הפחות בריאות. הארכת שעות ההצלה בחופים היא מהלך נכון בריאותית וגם חברתית.
זו הייתה מסקנתו של הדיון שקיימה בנושא וועדת הכנסת לסביבה ובריאות. שמענו בדיון עיריות שכבר עברו להסדר של סיום הפעלת ההצלה בחופים סמוך לשקיעה – עיריית נתניה, למשל. לקראת הדיון גם נעשתה הידברות מועילה עם נציגי ארגון המצילים. יו"ר הארגון, אבי עפיה, הודיע בדיון על הסכמת המצילים למהלך ועל נכונותם להיכנס להידברות מהירה כדי לסכם את העניין בפועל.
כך נשמטים בזה אחר זה כל התירוצים מדוע לא לעשות את השינוי: המצילים מסכימים. משרד הפנים איננו בעיה (גם נתניה כפופה, כידוע, לאותו משרד פנים). גם העלות הכספית היא מיזערית (כמה כבר עולות שעות נוספות לשלושה מצילים בתחנות ההצלה המעטות בחופי העיר?). מנגד, התועלות הן עצומות- חיי אדם ואיכות חיים של תושבי העיר והמבקרים בה. הארכת השעות איננה צריכה להיעשות באמצעות קיצוץ מספר המצילים במשמרת. ואם נשפר את תנאי העבודה של המצילים החדשים – אפשר יהיה לגייס מצילים נוספים.
היכן, אם כן נמצאת הבעיה? הוא שאמרנו, בדפוס חשיבה מיושן ואנכרוניסטי, בצורך פשוט להחליף דיסקט. כאשר זו הבעיה, לחץ ציבורי פשוט הוא פיתרון מצוין. ולכן, תושבות ותושבים יקרים, בואו נילחץ. בואו נקרא לעירייה שלנו, תל אביב יפו, להצטרף אלינו.
פורסם לראשונה בזמן תל אביב