אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, ציינו היום את היום הבין-לאומי למיגור העוני בכנס שהיה בכנסת, בדיון שנערך עכשיו במליאת הכנסת. עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להעלות היום את השאלה של העניים העובדים בישראל. במשך זמן רב מועבר והועבר בחברה הישראלית המסר שמי שעני בישראל עני בגלל עצמו, בגלל עצלנותו, משום שהוא לא רוצה ללכת לעבוד, והומצאו מערכות של מנגנונים כדי לאלץ אנשים למסלול שכביכול יחזיר אותם למעגל העבודה. בשבוע הבא אנחנו עתידים לחזור ולנהל פה ויכוח על תוכנית ויסקונסין, שכולה הומצאה מתוך השקפת העולם הזאת שהעניים אשמים בעוני שלהם, המובטלים אשמים באבטלה שלהם וכדומה.
תמונת העוני הקיימת היום בישראל מצביעה על מציאות אחרת לחלוטין. תמונות העוני הקיימת היום בישראל מצביעה על כך שרובם של העניים הם אנשים עובדים. לפי הנתונים שהתפרסמו על-ידי בנק ישראל, 60% מהאנשים שנמצאים במעגל העוני משתייכים למשפחות שבהן ישנו מפרנס אחד לפחות שנמצא במעגל העבודה. אלה הם נתונים מדהימים. התמונה היא של אנשים ונשים שבוקר-בוקר קמים וקמות לעבודתם, עובדים יום ארוך וקשה וחוזרים הביתה לבית שנמצא מתחת לקו העוני. יש לעובדה הזאת של עובדים עניים הרבה מאוד סיבות. אחת מהן קשורה לעובדה שבישראל למעשה אין אכיפה אפקטיבית של חוק שכר מינימום, וישנם לא מעט אנשים שבפועל מועסקים מתחת לשכר המינימום.
אחת הבעיות הגדולות שקשורות לעובדים העניים היא מתכונת ההעסקה הבלתי ישירה, מה שנקרא אצלנו "עובדי קבלן". אני חושב שישראל מחזיקה בשיא ביחס לעולם המערבי בשיעורם של עובדים שמועסקים במתכונת לא ישירה, עובדים שבפועל מגיעים למקום עבודה מסוים אבל הם מועסקים לא על-ידי בעל אותו מקום עבודה אלא על-ידי חברה קבלנית, קבלן כוח-אדם או קבלן שירותים, שבעצם הוא זה שמשלם את שכרם. חלק גדול מאוד מהעובדים שמועסקים במתכונת הבלתי ישירה הזאת עובדים במערכת הציבורית. הנתונים מראים, באופן חד-משמעי, שעובדים המועסקים במתכונת של עובדי קבלן או עובדי כוח-אדם משתכרים פחות ותנאי עבודתם הם גרועים יותר מאשר עובדים שעושים בדיוק את אותה עבודה ומועסקים בצורה ישירה. הנתון הזה מפנה אותנו אל המפתח, אל הסיבה שבגללה מעסיקים אנשים במתכונת העסקה בלתי ישירה, והסיבה הזאת היא מאוד-מאוד פשוטה – במלה אחת: כסף. המעסיקים גילו שיטה מאוד נוחה לעקוף את חוקי המגן, לעקוף את משטר ההסכמים הקיבוציים וההסדרים הקיבוציים, ובעצם להשתחרר מהחבויות שלהם כלפי עובדים באמצעות העסקה לא ישירה. ואז, כאשר העובדים האלה באים בטענות, באים אל המעסיק, אומר המעסיק: מי אתם? אנחנו בכלל לא מכירים אתכם. אתם עובדים של הקבלן. באים העובדים אל הקבלן, והוא לא זה שמעסיק אותם ביום-יום. הם לא נמצאים אצלו, הם נמצאים אצל המעסיק, אצל מזמין השירות, אצל המעסיק האמיתי.
אנחנו, בכנסת הקודמת, קידמנו הצעת חוק שנועדה להתמודד עם הבעיה הזו. ההצעה מנסה להתמודד עם הסיבה שבגללה צורת ההעסקה הבלתי ישירה הזאת הפכה לכל כך רווחת. הצעת החוק נקראת: אחריות המזמין. העיקרון שלה מאוד-מאוד פשוט: להטיל על מזמין השירות, על המעסיק האמיתי, אחריות מקבילה לאחריות של הקבלן לתנאי העבודה, לשכר ולזכויות של העובדים המועסקים בחצריו. עמיתי חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת עשתה בכנסת הקודמת את כל הדרך כמעט עד ההגעה למליאה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. לצערי הגדול, באותם רגעים לא נמצא רוב בכנסת, הכנסת התפזרה, ולמעשה אנחנו נצטרך להתחיל את תהליך החקיקה מאותה נקודה שבה הוא נעצר בכנסת הקודמת.
אני קורא לכל חברי הכנסת לא להסתפק בדיבורים על עוני אלא לעשות מעשה כדי להתמודד עם הסיבה לעוני, ואם אנחנו רוצים להתמודד עם הסיבה לעוני, בואו ונתמודד עם המחלה הזאת של עבדות קבלן. בואו ונטיל גם על מזמיני השירות את האחריות לזכויותיהם של עובדי הקבלן, ואז בעצם נהפוך את כל צורת ההעסקה הבלתי ישירה הזאת לבלתי כדאית. כי אם מזמין השירות ידע שהוא ממילא צריך לשלם את השכר, ממילא צריך לשלם את התנאים, זה לא חוסך לו שום דבר – –
– – הוא לא ילך במתכונת הזו אלא ילך במתכונת של העסקה ישירה.
אדוני היושב-ראש, על שולחנה של הכנסת נמצאים עוד כמה חוקים בכיוון הזה, שגם אותם אנחנו צריכים לקדם. יש, למשל, חוק קבלני השירותים, שהוא הרחבה של חקיקה קודמת של הכנסת שהגנה על עובדי חברות כוח-האדם והטילה חובות מסוימות על חברות כוח-האדם. מרגע שאותו חוק התקבל בכנסת, נעלמו חברות כוח-האדם מן הארץ. במקומן הופיעו גורמים חדשים שנקראים קבלני שירותים. זו לא חברת כוח-אדם שמעסיקה כוח-אדם, אלא זו חברת קבלן שירותים שנותנת שירותים באמצעות כוח-אדם.
בדיוק. אנחנו, בחוק קבלני שירותים, שגם את תהליך החקיקה בו התחלנו בכנסת הקודמת – ואני מסיים בזה. אנחנו ניסינו להרחיב את החובות שהוטלו קודם על חברות כוח-האדם גם על קבלני השירותים.
חברות וחברים, אם לא נעשה את הדברים האלה, את העבודה המעשית בחוקים האלה, אנחנו נוכל לציין עוד יום עוני, עוד יום עוני ועוד יום עוני, כי יהיה המון עוני. התפקיד שלנו הוא לא לציין ימי עוני. התפקיד שלנו הוא לעשות מעשה כדי להתמודד עם העוני. זה בידנו – אדוני השר, אני שמח שהצטרפת – זה בידנו. אנחנו יכולים וצריכים לעשות את זה.
בהזדמנות זו אני רק רוצה להביע צער על כך שוועדת השרים לענייני חקיקה לא מצאה לנכון לתמוך בהצעה שלי ליום הזה, שהיתה לתת תשלום לעובדים ועובדות על זמן המעבר שלהם ממקום עבודה למקום עבודה. זה חל, למשל, על עובדים שעובדים בסיעוד. המדינה מעמידה לרשות אנשים מבוגרים וחולים עובדי סיעוד לעשר שעות. אז הם עובדים אצל כמה אנשים. אבל על המעבר בין אותם קשישים שהם צריכים לטפל בהם הם לא מקבלים משכורת. אז למה אנחנו באים בטענות שעובדים ישראלים לא רוצים לעבוד בתחום הזה, אם לא נותנים להם את המינימום האפשרי ואת ההגנה המינימלית על זמן שהם מקדישים בעבודה?
בקיצור, עמיתי חברי הכנסת, הכדור בידנו, בואו נרים אותו ונעשה מעשה.