תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתחיל משאלת הזמן, וזמן שאני מדבר בו הוא לא זמן הדיון הזה, לא זמן ההקשבה או אי-ההקשבה של ראש הממשלה, אלא הזמן הפוליטי שלנו.
קיימת טענה ביחס לממשלה הנוכחית, שהיא עוסקת בניסיון להרוויח זמן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר שהשאלה האמיתית איננה רווח זמן. השאלה האמיתית איננה רווח זמן של הממשלה, אלא הפסד זמן של כולנו. הזמן הוא לא זמן שמרוויחים אותו אלא זמן שמפסידים אותו. אני מתכוון קודם כול לקיפאון המדיני העמוק שאנחנו נמצאים בו, ואנחנו אכן נמצאים בקיפאון מדיני עמוק. עמיתי חברי הכנסת, הקיפאון המדיני העמוק הזה, בל נטעה, הוא לא מתכון לסטטוס-קוו נמשך בעתיד. הקיפאון המדיני הזה הוא מתכון בטוח להידרדרות. באזור שלנו הדברים לא יישארו כפי שהם. אם לא תהיה התקדמות לשלום, יהיו נסיגה והידרדרות, והידרדרות שעלולה להביא למלחמה. עמיתי חברי הכנסת, מלחמה חדשה באזור הזה עלולה להיות מסוכנת הרבה יותר מקודמותיה, להביא לפגיעות קשות לא רק בארצות השכנות ולא אצל העמים השכנים אלא גם בתוך מדינת ישראל, גם בעורף הישראלי. לכן, החובה היא לעשות את הכול כדי להימנע מדרך של מלחמה, כדי לעלות על החלופה שהיא דרך לשלום כל כך חיונית וכל כך דחופה.
אבל, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת בחרה להעביר מסר הפוך. היא בחרה להעביר לעולם כולו מסר רב-עוצמה בחוק משאל העם שקיבלנו בכנסת לא מזמן. וזה מסר חד, פשוט וברור, בשתי מלים: "סרבנות מדינית"; בשלוש מלים: "סרבנות מדינית מוחלטת" מול הפלסטינים, שהרי ברור ששום הסדר – – –
דב חנין (חד"ש):
אדוני ראש הממשלה, אני חונכתי על משטר פרלמנטרי – – –
דב חנין (חד"ש):
אני דמוקרט. אדוני ראש הממשלה, תיתן לעם להחליט גם על מלחמה? נתת לעם להחליט על סיפוח ירושלים המזרחית? למה לא שאלת אז אתם העם?
דב חנין (חד"ש):
זה אומר שגם הרוב יכול לטעות, אבל לא שאלת אז את העם, ואתה לא תשאל את העם אם תוליך את כולנו – – –
דב חנין (חד"ש):
– – – אתה לא תשאל את העם, אדוני ראש הממשלה, אם תוליך את כולנו למלחמה נגד אירן. גם על זה לא תשאל את העם.
המסר שאתם העברתם לציבור הישראלי ולעולם הוא: מלחמה הולכת כאן בקלות. החלטה מאוד פשוטה וקלה יכולה להתקבל בין שני מקבלי החלטות, אבל שלום זה דבר כבד, זה דבר שהכנסת לא מספיקה בו, אפילו רוב של 79 חברי כנסת לא יספיק, כי את השלום אנחנו צריכים לסנדל, לכן אנחנו מסנדלים את השלום עם הפלסטינים – – –
דב חנין (חד"ש):
אבל ויתור, אדוני היושב-ראש, הוא חלק מהשלום.
דב חנין (חד"ש):
זו הדרך היחידה הריאלית, רק אם יהיה "ויתור" כזה יהיה הסכם.
דב חנין (חד"ש):
גם 79 נגד שניים. גם 79 נגד שניים.
דב חנין (חד"ש):
זה החוק, אדוני ראש הממשלה. זה מה שכתוב בחוק. 79 חברי כנסת לא מספיקים להסכם שלום.
דב חנין (חד"ש):
אל תפחדו מהרוב בכנסת אם כך.
דב חנין (חד"ש):
המסר שהממשלה בחרה להעביר הוא לא לשלום עם הפלסטינים, כי שלום עם הפלסטינים הוא הסדר בירושלים; הוא לא לשלום עם סוריה, כי שלום עם סוריה הוא נסיגה מרמת-הגולן; הוא לא ליוזמת השלום הערבית, כי יוזמת השלום הערבית מתבססת על גבולות 67'.
דב חנין (חד"ש):
אני מאמין שהעם ירצה שלום, אבל אני לא מאמין ברצונה הטוב של הממשלה. ואני חושב שהממשלה הפגינה את חוסר הרצון הטוב הזה בחוק שהיא הביאה לכנסת.
דב חנין (חד"ש):
אדוני היושב-ראש מביע אופטימיות, והייתי רוצה להצטרף אליה. אבל, אדוני היושב-ראש, לחוק הזה שהממשלה הביאה בפני הכנסת יש ממד נוסף, והוא מביא אותי לבעיה השנייה שמאפיינת את ממשלתך, אדוני ראש הממשלה, וזה הממד של ההידרדרות הדמוקרטית.
ההידרדרות הדמוקרטית במקרה הזה מתאפיינת בפגיעה במשטר הפרלמנטרי שלנו, בחוסר האמון במערכת הפרלמנטרית שמסוגלת לקבל החלטות. אבל הפגיעה במרחב הדמוקרטי שממשלת נתניהו מובילה, הרבה יותר רחבה מזה – המרחב הדמוקרטי בישראל מותקף, והוא מותקף בתנועת מלקחיים: זרוע אחת היא אותו גל עכור שהתחיל בגזענות, והיום אנחנו קראנו את הנתונים האיומים על סקרי דעת הקהל, אפרופו עמדתו של הציבור, נתונים מדאיגים מאוד וקשים על עלייה של תופעות גזעניות ועמדות גזעניות בציבור הישראלי, וזה התחיל בסימון מלמעלה. זה התחיל בסימון מלמעלה של האזרחים הערבים, של המיעוט הערבי בישראל, כאויב פנימי, כסכנה דמוגרפית, זה נמשך בניסיונות להשתיק יהודים שחושבים אחרת: החברה האזרחית, ארגוני הדמוקרטיה והשינוי החברתי, אומני התיאטרון, אנשי הקולנוע, סופרים, האקדמיה הישראלית. מי לא נמצא אצלכם על הכוונת? כולם על הכוונת האנטי-דמוקרטית. והגל האנטי-דמוקרטי הזה מקודם על-ידי הממשלה – כל שבוע אנחנו רואים יוזמות חקיקה נוספות מוזרות, משונות ומסוכנות, שהממשלה הזאת מקדמת.
הזרוע השנייה של האיום על המרחב הדמוקרטי, אדוני היושב-ראש, היא הזרוע של האוליגרכיה – בעלי ההון שעושים בארץ הזאת כבתוך שלהם ומקבלים אור ירוק לעשות כבתוך שלהם, אם זה בתחומים סביבתיים, בריאותיים, חברתיים, כלכליים. והצד השני, כמובן, כולנו, כולנו שנפגעים – הרווחה מופרטת, הבריאות הציבורית שעוברת דיאטה קיצונית וחריפה, הדיור ההולך ונעלם, חבר הכנסת מוזס. איפה דיור? איפה דיור ציבורי? איפה פתרונות של דיור לציבור הישראלי? מי חושב על זה? מי נותן לזה באמת פתרון?
אדוני ראש הממשלה, אנחנו מפסידים זמן. העובדה שהממשלה שלך לא מציעה פתרונות היא בעצמה בעיה. הממשלה שלך איננה מייצרת פתרונות, כי הממשלה שלך היא הבעיה שצריך להתמודד אתה.
ולכן, אדוני ראש הממשלה, יש מקום לחשבון נפש, יש מקום לשינוי כיוון, יש מקום להיערכות אחרת בנושא השלום, בנושא הדמוקרטיה, בנושא החברה, הסביבה, הכלכלה הישראלית. אנחנו זכאים, אנחנו ראויים לדרך אחרת. תודה רבה.