תודה רבה, גברתי. אדוני סגן השר, עמיתי חברי הכנסת, הערה לסדר הדיון הזה. המצב הטבעי היה שכאשר מקיימים דיון על דוח ועדת ששינסקי יהיו פה 10 מציעים בהצעות דחופות לסדר, ולא תצטרך סיעה של הכנסת להקדיש לנושא מכסה רגילה. משהו מוזר לפעמים קורה בכנסת. אם כי אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שאני ביקשתי הצעה דחופה לסדר בנושא הזה עוד לפני שבועיים ולצערי היא לא אושרה, כך שלא נותרה בידנו ברירה אלא להעלות את הנושא הזה בהצעה רגילה. חשוב מאוד שמליאת הכנסת תעסוק בנושא הזה. לא מספיק שוועדות של הכנסת תתחרינה אחת בשנייה מי המסגרת המתאימה, כי הדרך הנכונה, ברמה הפרלמנטרית, לקיים את הדיון הזה היא שהמליאה תקיים בו דיון, ואז הדיון יועבר בצורה מסודרת, אולי לוועדת הכנסת כדי שתקבל הכרעה מהי הוועדה של הכנסת שאמורה לעסוק בנושא.
עמיתי חברי הכנסת, מדינת ישראל, כמו שאנחנו יודעים, נמצאת בתחתית הליגה העולמית של חלקה של המדינה, חלקו של הציבור, בהכנסות ממשאבי הטבע. אנחנו בתחתית הליגה העולמית בחלק שלנו, הציבור, בהכנסות מגז, מנפט, ממשאבי טבע אחרים. לא פחות חמור, עמיתי חברי הכנסת: אנחנו לא רק למטה, אנחנו גם יורדים. שיעור ההכנסות של הציבור הישראלי ממשאבי טבע שונים הולך ופוחת, בגלל הרפורמה במס והפחתת מס החברות.
לאחרונה התגלו מול חופי ישראל משאבי גז גדולים, וכשמדובר על משאבי הגז האלה, מדובר על הרבה מאוד כסף, כסף שיכול לשמש לפתרון של בעיות חברתיות רבות – חינוך, דיור, בריאות, רווחה, סביבה. ועל כן, עמיתי חברי הכנסת, לא מקרה שבנושא הזה התעורר מאבק ציבורי להעלאת הכנסות המדינה ממשאבי הגז שנמצאו. התקיים בו מאבק חשוב, התגייסות ציבורית מרשימה. אני רוצה להזכיר את הפורום לפעולה אזרחית, גוף אזרחי שהתארגן ופעל בנושא הזה, וסביבו פעלו כוחות רבים, ממגוון של מקומות ותחומים בחברה הישראלית, מגוון של זרמים פוליטיים, ובסופו של דבר אותו מאבק, אותה דרישה ציבורית, הובילה להקמתה של ועדת ששינסקי, שלפני זמן לא רב פרסמה את מסקנותיה הסופיות ואתמול שמענו גם את קביעתו של ראש הממשלה לגביהן.
עמיתי חברי הכנסת, אני התייחסתי לוועדת ששינסקי כבר אחרי דוח הביניים של הוועדה. אני אמרתי אז שדוח הביניים של ועדת ששינסקי הולך באופן מרחיק לכת לקראת ברוני הגז. הדוח הסופי, ההמלצות הסופיות של הוועדה, הולכות צעד גדול נוסף לקראת ברוני הגז.
קודם כול, ועדת ששינסקי לא מציעה להעלות את התמלוגים. התמלוגים נשארים ברמה הנמוכה של 12.5%, בפועל זה היום 10.6%, שיעור מאוד נמוך, שיא עולמי נמוך בתמלוגים. חשוב להעלות את התמלוגים, כיוון שהתמלוגים הם המסלול הפשוט ביותר לגבייה. פה אין הרבה מאוד אפשרויות של תכנוני מס והתחמקויות. תמלוגים זה כלי פשוט לגבייה, כלי נכון, כלי אפשרי, וחבל שלא הועלו התמלוגים על משאבי הגז שהתגלו מול חופינו.
אגב, עמיתי חברי הכנסת, גם המסים לא עולים. לא מציעים, הרי, להעלות את המסים. המסים ממשיכים וימשיכו לרדת, כי מס החברות במדינת ישראל הולך ויורד. מה שהוועדה הסתפקה בו, לעשות, זו הצעה להטיל היטל מיוחד על הרווחים. אבל גם כאן, עמיתי חברי הכנסת, העוקץ טמון בשורה האופרטיבית של ההמלצה, שכן ההיטל המיוחד הזה יוטל אך ורק על רווחי היתר; הוא לא יוטל על כל רווח, הוא יוטל על רווחים שמעל 200%. רק שם בכלל יתחיל ההיטל להיות מוטל, והוא יגיע לרמה ממשית רק כשאנחנו מדברים על רווחי עתק של 280%. זה אומר מנגנון שמאפשר רווחי עתק שיישארו בידי הטייקונים.
הוועדה ממליצה להכיר בהוצאות בשיעור מוגדל. לא הוצאות בשיעור של 100% אלא הוצאות בשיעור של 200%. גם זה דבר חסר תקדים. על כל הוצאה של שקל אחד בחיפושים, היזמים יקבלו הכרה בהוצאה של שני שקלים. וכמובן התמלוגים מנוכים מההיטל, ההיטל מנוכה מהמס, והתוצאה בשורה התחתונה – ההכנסות של המדינה, על-פי ההמלצות, תהיינה הכנסות קטנות מדי.
הרווחים של בעלי ההון, של הטייקונים למיניהם, יהיו עצומים. מדברים על 700 מיליארד. אני לא יודע להעריך אם זה בדיוק הסכום המדויק, אבל ברור שמבחינת הכנסות המדינה – ושמעתי גם את נציגי המדינה, כולל החברים שהיו שותפים בוועדת ששניסקי – בשנים הקרובות לא תהיינה הכנסות, בשנים שלאחר מכן סדר ההכנסות השנתי עשוי, במקרה הטוב, להגיע ל-2 מיליארד שקלים בשנה. זה לא סכום מבוטל, אבל זה סכום קטן ביחס לרווחים העצומים שיהיו ממשאבי הנפט.
כמובן, עמיתי חברי הכנסת, הוועדה לא בדקה גם את השאלה החשובה – זה, אגב, גם לא היה במנדט שלה לבדוק, אבל זו שאלה חשובה שצריכה להיבדק – של מתן הזיכיונות. איך ניתנו הזיכיונות האלה בלי מכרז? איך זה קרה שבניגוד לחוק הנפט, חברה אחת, "נובל אנרג'י", קיבלה הרבה מעבר למקסימום המותר, בין 6,000 ל-7,000 קילומטר מרובע של שטח חיפוש? איך זה קרה?
אבל למרות כל ההליכה הגדולה הזו לקראת ברוני הגז, ברוני הגז ניהלו בחודשים האחרונים קמפיין מסיבי ופוגעני כנגד פרופ' ששינסקי באופן אישי, כנגד חברי הוועדה, וגם הפחידו את הציבור ואיימו מה יקרה אם אפילו ההמלצות המתונות האלה שוועדת ששינסקי גיבשה תתקבלנה. אז אני רוצה לומר לציבור הישראלי באופן ברור וחד: אין שום סיכוי שתשובה יברח. הוא לא יברח, וגם "נובל אנרג'י" לא תברח, כי על-פי המלצות ששניסקי מובטחים להם רווחי עתק עצומים חסרי תקדים. הם לא יברחו, פשוט מכיוון שהם לא פראיירים. עלינו, עמיתי חברי הכנסת, איימו במגוון של איומים. בוועדת הכלכלה איימו עלינו שארצות-הברית תתבע את ישראל בפני בית-הדין הבין-לאומי בהאג. כמובן, גם זה איום סרק. ארצות-הברית לא מגיעה להאג כבר כמה וכמה שנים משיקוליה היא, והיא בוודאי לא תתבע את מדינת ישראל בגין העלאת תמלוגי הגז. אבל גם אם היא היתה תובעת את מדינת ישראל בגין העלאת תמלוגי הגז, התביעה הזו היתה נדחית על הסף, כי כל המדינות בעולם מעלות תמלוגים ומסים על גז ונפט. המדינה היחידה שבה הנושא הזה תקוע 60 שנים, משנת 1952, זאת מדינת ישראל. בבריטניה, למשל, מדינה קפיטליסטית לחלוטין, כל שנתיים, שלוש מעלים את שיעורי המסים והתמלוגים בכל מה שנוגע לגז ולמשאבי טבע.
אני שמעתי אתמול את דבריו של ראש הממשלה בנושא ועדת ששינסקי. ראש הממשלה מאמץ את המלצות הביניים, וגם קובע שהכספים – – –
דב חנין (חד"ש):
סוף-סוף הוא התעורר, קודם כול. אחרי חודשים ארוכים של היעדר עיסוק בנושא הזה, הוא התעורר לפעולה.
דב חנין (חד"ש):
אני אומר שהאמירות שלי עד עכשיו היו די ביקורתיות כלפי הדוח עצמו, אז אני לא רוצה לומר מלים כל כך טובות על אימוצו. אני רוצה לומר שאני הקשבתי היטב לדבריו של ראש הממשלה ושמעתי בדאגה שראש הממשלה רוצה חלק גדול מההכנסות האלה להקצות לביטחון. ביטחון זה שם קוד להשקעות בנשק, בהתנחלויות, בכיבוש – – –
דב חנין (חד"ש):
חבר הכנסת מולה, ביטחון חברתי זה דבר אחר לחלוטין. זה חינוך, זה רווחה וזה בריאות, אבל בזה לא משקיעים.
עמיתי חברי הכנסת, מה שצריך היה לעשות בכספים האלה זה אכן להקים קרן ייעודית לטווח ארוך, שתשקיע את הכספים האלה במה שצריך להשקיע – בחינוך, ברווחה, בבריאות, בסביבה, במנגנונים שיבטיחו את עתידה של החברה הישראלית לטווח ארוך, את עתידם וביטחונם החברתי והכלכלי של אזרחי ישראל לטווח ארוך.
עמיתי חברי הכנסת, אומרים שהאויב הגדול ביותר של הטוב הוא הטוב ביותר, אבל האויב האמיתי של הטוב הוא הכאילו. אני מזהיר מפני מסקנה מוטעית שכאילו אימוץ מסקנות ועדת ששינסקי מבטיח לציבור הישראלי חלק אמיתי ומספק, הוגן, מההכנסות ממשאבי הטבע שלנו. זה רחוק מאוד מהמציאות.
עמיתי חברי הכנסת, אנחנו, קבוצה של חברי כנסת, הגשנו הצעת חוק שמבקשת להגדיל את הכנסות המדינה ממשאבי טבע מתכלים. אקריא את רשימת היוזמים. אני היוזם הראשון, ויחד אתי הצטרפו גם כיוזמים חברי הכנסת זבולון אורלב, אורי מקלב, אורית זוארץ, ניצן הורוביץ, איתן כבל, אברהים צרצור וד"ר חנא סוייד. בהצעת החוק שלנו אנחנו מציעים חלופה, חלופה נכונה יותר ומתקדמת יותר מהחלופה שמציעה ועדת ששינסקי.
אציג את העקרונות שלה בקצרה. ראשית, ההצעה שלנו מתייחסת לכל משאבי הטבע – לא רק גז ונפט אלא גם משאבי הטבע שמופקים בים-המלח. גברתי יושבת-הראש, בים-המלח התמלוגים הם 5%, ושם אפילו לא צריך לחפש שום דבר בים. הכול נמצא וזמין, ורק צריך להפיק את זה.
ברשותך, זה ייקח עוד דקה אחת.
העקרונות: 1. כל משאבי הטבע – לא רק גז ונפט; 2. העלאת התמלוגים לשיעור של 20%; 3. היטלים אמיתיים על הרווחים, הכרה בהוצאות אמיתיות משטח ההפקה, ולא בהוצאות מופרזות; 4. הקמת קרן ייעודית עם מנגנונים של פיקוח, כדי שהכסף הזה לא ייצר אצלנו את המחלה ההולנדית; 5. הגנה על המשקיעים הקטנים ביחסיהם מול הטייקונים, שבדרך כלל עושים את הרווחים הגדולים.
עמיתי חברי הכנסת, המאבק הזה הוא מאבק כלכלי וחברתי חשוב, אבל לא פחות מזה הוא מאבק חשוב על השאלה מי שולט בחברה הישראלית. מה שאנחנו ראינו בחודשים האחרונים זה קמפיין של הרבה מאוד כסף, הרבה מאוד קשרי הון ושלטון, הרבה מאוד לחצים, ניסיונות להשפיע על הממשלה, על חברי הכנסת, כדי לכופף את כולם, כדי לכופף את כולנו, בשירות האינטרסים של הטייקונים ובעלי ההון. ההתגייסות הציבורית החשובה שהיתה בעניין הזה היא הוכחה שהציבור הישראלי יכול להתעורר להגן על זכויותיו, על זכויותינו.
אני רוצה לסיים בברכה לכל אלה שהתגייסו למערכה הזאת. המערכה על הגדלת הכנסות המדינה ממשאבי הטבע רק התחילה. אימוץ ועדת ששינסקי הוא רק צעד ראשון וחלקי. אנחנו צריכים ללכת הרבה יותר בכיוון הזה, כדי להבטיח לציבור הישראלי חלק אמיתי, חלק הוגן, חלק צודק, חלק ראוי, ממה ששייך לנו. משאבי הטבע שלנו שייכים לנו. תודה רבה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב ראש. לפוליטיקה שביסוד המהלכים האחרונים התייחסתי השבוע בהצעות האי-אמון – על המסכות שהוסרו, אותו אדם שהתחפש פעם למנהיג מחנה השלום – –
דב חנין (חד"ש):
– – והפך למנהיג מפלגת מלחמה. אותה מפלגה שלקחה קולות של אנשי שלום והצטרפה לממשלה הימנית ביותר, המסוכנת ביותר בהיסטוריה של ישראל. וכן, גם אותה ממשלה שעד לאחרונה אפילו עוד העזה לדבר על תהליך שלום. אני מבין שאפילו הדיבורים האלה יחדלו, כי לא תהליך שלום ולא דיבורי שלום אלא ממשלת סיפוח והתנחלויות, שתגרור את ישראל למלחמה נוראה נוספת.
על הדברים האלה דיברתי בהצעת האי-אמון, אבל אני רוצה להמשיך, עמיתי חברי הכנסת, את הדיון ההיסטורי המעניין שאתם התחלתם לנהל על שולחנות, ולהזכיר לכנסת את דמותו החשובה של אותו אדם שנכנס לספרי ההיסטוריה שלנו, חבר מועצת עיריית ירושלים רחמים כלנתר. רחמים כלנתר, חבר מועצת עיריית ירושלים, באוגוסט 1956 הצביע בעד ראש העירייה – מר גרשון אגרון, דרך אגב, היה אז ראש עיריית ירושלים – ותמורת זה הוא הפך להיות לסגן ראש העיר האחראי על הדת והתברואה.
דב חנין (חד"ש):
ונכנס להיסטוריה.
דב חנין (חד"ש):
אני חושש, עמיתי חברי הכנסת, שהיום הוא צריך לצאת מספרי ההיסטוריה, כי זה גם שם כזה קשה, רחמים כלנתר.
דב חנין (חד"ש):
השם החדש הוא אהוד ברק.
דב חנין (חד"ש):
כל כך קצר, כל כך קליט, כל כך הגיוני, כל כך פשוט, וכל הציבור בישראל יודע על מה אנחנו מדברים. על אותו אחד שכדי להישאר שר הביטחון וכדי לסדר לחבריו תפקידים מכובדים – תראו, הוא שבר שיא; האיש מוכשר בעניינים האלה, אין מה לומר: סיעה של חמישה, מתוכה ארבעה שרים וגם יושבת-ראש ועדה, ועדת החינוך של הכנסת. זו הוועדה הראויה למי שעושה מעשה כלנתר. ועדת החינוך של הכנסת זו הוועדה הראויה, כדי שנוכל גם להתחנך וגם לחנך, גם לדבר על ערכים וגם להגשים ערכים בפועל. זו הוועדה הראויה.
ולכן, עמיתי חברי הכנסת, מעבר להסרת המסכות, אני חושב שהמהלך הזה הוא מהלך שבאמת צריך לטבוע מושג חדש באופורטוניזם הפוליטי, בתולדות האופורטוניזם הפוליטי במדינת ישראל. במקום "כלנתריזם" נדבר מעכשיו על "ברקיזם". יהיו בו גם מהדורות משנה, אולי "וילנאיזם", אולי "וילפיזם", אבל הם כולם יהיו זני משנה של אותו "ברקיזם" ראוי לגנאי.
עמיתי חברי הכנסת – – –
דב חנין (חד"ש):
אז אני רוצה לומר משפט אחרון בנימה יותר רצינית. הדברים האלה שאנחנו מחייכים אליהם חיוך מר הם דברים מאוד עצובים. אם אנחנו שואלים את עצמנו למה הצעירים בארץ הזאת, למה תלמידי בתי-הספר בארץ הזאת, מתייחסים כל כך בציניות, כל כך בבוז, לפוליטיקה ולפוליטיקאים, נסתכל על אהוד ברק ועל מעשיו, ונבין בדיוק בדיוק למה. תודה רבה.