הדיור הציבורי בישראל – המדינה צריכה לסבסד, לא לגזור רווחים

אדוני שר השיכון, אני האזנתי ברוב קשב לתשובתך, אבל אני חייב לומר לך שמצב הדיור הציבורי חמור ומדאיג במיוחד.

מאחורי הדיור הציבורי עמדה מטרה חברתית. המטרה הזאת היתה לתת דיור מסובסד לאנשים שצריכים את הדיור המסובסד הזה. אבל בשנים האחרונות, לפני שבע שנים, משרד האוצר ומשרד השיכון החליטו לשנות את שיטת החישוב של שכר הדירה, והתוצאה היא שדיירים שאינם נתמכים בקצבאות צריכים לשלם שכר דירה שמקביל לזה שקיים בשוק החופשי, כך שלמעשה אין פה באמת מנגנון של תמיכה באמצעות דיור ציבורי.

חברת "עמידר" היא חברה מאוד רווחית. היא מכניסה לקופת המדינה, לפי מנכ"ל החברה, 400 מיליון שקלים בשנה, בזמן שהמדינה נותנת לה תקציב שנתי של 170 מיליון שקלים, זאת אומרת, 230 מיליון שקלים מועברים למדינה. במקום החזון החברתי, בעצם חברות הדיור הציבורי  מסבסדות את המדינה, ולא רק את המדינה –  גם את הסוכנות.

לפי הסוכנות, מאז 1999, 2 מיליארד שקלים הגיעו לסוכנות – –

– – מחברת "עמיגור" כדי לפצות את הסוכנות היהודית בגין מכירת הדיור הציבורי. בקיצור, יש פה מנגנונים עצומים של סבסוד, אבל לא של סבסוד אלה שצריכים לקבל את הדיור הציבורי ואת התמיכה אלא של כל מיני רשויות, מנגנונים ומערכות.

כאשר אנחנו מגיעים אל הנזקקים עצמם, אלה שנזקקים לדיור הציבורי, המנגנון הזה בעצם קובע שהחברה מקבלת קנס אם היא לא פועלת כדי לגבות את שכר הדירה המרבי. זאת אומרת, מייצרים מנגנון כלכלי שבעצם מכריח את החברה לא רק לסבסד את כל הגורמים בעולם אלא גם להעניש את אלה שבעצם בשבילם בכלל קיים דיור ציבורי.