מאחורי הלוליינות הרטורית של נתניהו בכנסת מסתתרת הדרך המוכרת שלו. לפני כעשור צולם נתניהו כשהוא מתגאה בהובלתו של תהליך אוסלו למבוי סתום בדרך נכלולית ומתוחכמת במיוחד. גם הפעם נתניהו מסווה את סרבנות השלום הבסיסית שלו מאחורי מלל מתוחכם. הוא מציע "שלום" בתנאים שהוא יודע שהפלסטינים דחו ולא יהיו מסוגלים לקבל מעולם.
נתניהו מבין את חשיבותה של דעת הקהל הישראלית. הוא מעריך, ובצדק, שגיבוש הסכמה רחבה מאחורי מדיניותו יסייע לו לתייג כל הכרה בינלאומית במדינה הפלסטינית כמהלך אנטי-ישראלי ואנטישמי. ולכן הוא שב ומדגיש שהוויכוח איננו על פלסטין בגבולות 67' אלא על הארץ כולה. המאבק האמיתי, אומר נתניהו, איננו על פלסטין. המאבק האמיתי הוא על ישראל.
מול האסטרטגיה הזאת עלינו להציב אסטרטגיה נגדית. מול הפחדות הימין והתקשורת – לשוב ולהסביר לציבור הישראלי שמדינה פלסטינית בגבולות 67' הוא נדבך מרכזי בהסדר של שלום לדורנו. מול הניסיון לייצר "קונצנזוס לאומי" מאחורי ממשלת הימין הקיצוני – להראות שבישראל קיים מחנה שלום גדול ורחב התומך בדרך הפוכה.
התגייסות המונית להפגנת ה4 ביוני השנה תהיה ההזדמנות שלנו להראות זאת לציבור בארץ, לדעת הקהל במדינות האזור ולעולם כולו.