עמדתי בעניין הזוועות בסוריה ברורה: פגיעה מכוונת באזרחים היא פשע מלחמה. גם מצד הארגונים הג׳יהדיסטים וגם מצד המשטר הסורי הנלחם בהם. תמונות הזוועה של ילדים ומבוגרים נרצחים מדירות שינה מהעיניים ופוצעות את הלב של כל מי שרואה אותן. העמדה המוסרית היא העמדה השמאלית היחידה.
זו עמדתי העיקבית מאז פרצה המלחמה בסוריה. התנגדותי לג׳יהדיסטים ולתומכיהם ממדינות המפרץ, מטורקיה ומחוץ לאזור – לא הייתה ואיננה הזדהות עם המשטר הסורי.
עוד בתחילת המלחמה הוקעתי את מסע הדיכוי הרצחני שהמשטר הוביל נגד מחאה עממית של מפגינים שדרשו דמוקרטיה. הדגשתי שאין שום מקום לאשליות בנוגע לטיבו האמיתי של המשטר בסוריה, משטר מדכא ומושחת. הסברתי כמה חשוב לתמוך במאבק העם הסורי לדמוקרטיה.
אבל כבר אז הזהרתי גם מפני הג׳יהדיסטים הנלחמים במשטר כדי להחליפו במשהו גרוע עוד יותר, מפני שליטי המפרץ התומכים בהם לא בגלל אהדה פתאומית לדמוקרטיה, מפני ארדואן התומך בהם כחלק מהשאיפות המעצמתיות החדשות של טורקיה באזור, וממעצמות המערב המחמשות אותם בגלל האינטרסים שלהן.
בנושא הזה יש לי מחלוקת עם כמה משותפיי הפוליטיים. זה ויכוח עקרוני ועמוק. אני ניהלתי ואמשיך לנהל אותו, וכמובן – אמשיך לבטא בגלוי את עמדותיי בנושא הזה, כמו בכל נושא אחר.