בתאריך 30.12.09 התקיים דיון במליאה על נוהל החזרת פליטים, או בשמו המערכתי – "נוהל ההחזרה החמה".
להלן דבריו של דב:
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, לאחרונה התפרסם מסמך שהגישה נציבות האו"ם לפליטים לבית-המשפט העליון. זה מסמך מטריד, זה מסמך שמעלה שאלות קשות, וחשוב לדון עליו. הטענה הבסיסית במסמך הזה היא שמדינת ישראל בעצם מפרה את החוק הבין-לאומי באמצעות החזרת מבקשי מקלט למצרים בנוהל שנקרא בשם "נוהל ההחזרה החמה". על-פי הנוהל הזה, עמיתי חברי הכנסת, ניתן להחזיר למדינה שכנה אדם כל עוד לא עברו 24 שעות מהרגע שהוא חדר לישראל וכל עוד הוא לא התרחק יותר מ-50 קילומטרים מהגבול. לפי הנתונים של הדין וחשבון הזה, בחודשים ינואר–ספטמבר 2009 ישראל החזירה למצרים בשיטה הזאת 217 מבקשי מקלט. ההערכה של ארגוני זכויות האדם היא שבשנה שלפני כן, כלומר בשנת 2008, בשיטה הזאת הוחזרו כך מאות פליטים ומבקשי מקלט נוספים.
המסמך הזה הוגש לבג"ץ, עמיתי חברי הכנסת, במסגרת דיון שמתנהל בימים אלה בעתירה נגד "נוהל ההחזרה החמה", שהוא נוהל שנוי במחלוקת. העתירה הוגשה בחודש אוגוסט 2007 על-ידי כמה ארגוני זכויות אדם המיוצגים על-ידי ארגון "מוקד לסיוע לעובדים זרים" ועל-ידי התוכנית לזכויות פליטים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. לפי הדוח הזה של נציבות האו"ם לפליטים, אנשים, כולל מבקשי מקלט, שנתפסים בעודם מנסים לחצות את הגבול, נשפטים כשהם מוחזרים למצרים, כדבר שבשגרה, למאסר שמשכו עד שנה, ואליו נלווים גם קנסות כספיים. ברוב המקרים, כאשר אותם אנשים מוחזרים למצרים, נמנעת מהם הגישה להליכים אשר יקבעו את מעמדם כפליטים, אותם הליכים שמתבצעים על-ידי נציבות האו"ם לפליטים בקהיר.
מה הרלוונטיות של המצב של אותם אנשים כאשר הם מוחזרים למצרים לשאלת ההתנהלות של מדינת ישראל? הרלוונטיות היא שלפי החוק הבין-לאומי אנחנו לא יכולים להחזיר אנשים למקום שבו יש סכנה ממשית לחייהם ולעתידם. מתוך הדוח הזה אני מבין שמתחילת 2008 נמנעה מהנציבות האפשרות לראיין ולקבוע את מעמדם לצורך הגנה בין-לאומית של פליטים המוחזקים במשמורת במצרים לאחר שניסו לחצות את הגבול לישראל, חוץ ממקרה של 187 מבקשי מקלט שמוחזקים בעיר המצרית אסואן.
מה שבעצם אנחנו למדים מכך הוא שפליטים המוחזרים למצרים עלולים להיות צפויים למצב של החזרה למדינות המוצא שלהם, כולל למשל סודן, שבה רבים מהם נרדפים. בסודן מתנהל רצח עם באזור דארפור והסכנה היא שממצרים האנשים יוחזרו למדינות מוצא כמו סודן ושם הם יהיו צפויים לסכנת חיים או לפגיעות קשות, כולל עינויים.
אדוני היושב-ראש, לאורך השנים מדינת ישראל טענה שהיא מסתייעת ונשענת על חוות הדעת של נציבות האו"ם לפליטים. אני חושב שגם במקרה הזה העמדה הזאת של הנציבות מחייבת את ישראל לבחון מחדש את אותו הליך שהמדינה מיישמת בגבול הדרומי. אני רוצה לצטט את טענת הנציבות בהקשר הזה. אומרת הנציבות שישראל חייבת, גם כאשר היא מסדירה את אמצעי השליטה בגבול, להתאים אותם לחוק הבין-לאומי. בהקשר של מעבר אזרחי מדינה שלישית לישראל, על אמצעי התגובה – אומרת הנציבות – להבטיח כי כניסתם לשטח המדינה של אלו מביניהם שהינם מבקשי מקלט, לא תימנע באופן שרירותי וכי תינתן להם האפשרות להציג טענתם לפליטות, וכי הטענה לפליטות תוכל להישמע בצורה ראויה ותתקבל החלטה עניינית בעניין הזה.
מה שקורה כרגע, עמיתי חברי הכנסת, הוא שכאשר אותם מבקשי מקלט מוחזרים למצרים ודאי שההליך הזה איננו יכול להתנהל. בפועל, כאשר מתבצעת "החזרה חמה" כזאת, ההליך כלל לא מתנהל במדינת ישראל.
ישנם דיווחים קשים – אני ארצה לשמוע את התייחסותו של סגן שר החוץ בעניין הזה – גם סביב טענות שנגד המבקשים לחצות את הגבול נעשה שימוש באש למטרות הרתעה או למטרות הפחדה, אבל דברים כאלה, כפי שאנחנו יודעים, עלולים להגיע גם לידי פגיעה ואפילו לידי סכנה אמיתית לחייהם של אותם אנשים.
אני מכיר את הנתונים שבהם מנסים להבהיל אותנו, על מיליוני אנשים שנמצאים במצרים ורוצים להגיע לישראל. הנתונים של נציבות האו"ם לפליטים מחודש ספטמבר 2009 אומרים שבמצרים שוהים היום 41,423 מבקשי מקלט. על-פי ההערכות המקובלות, רק כ-20,000 מתוכם מעוניינים להיכנס לתחומי ישראל. אני לא אומר ש-20,000 הוא מספר קטן, אבל כבר היום שוהים במדינת ישראל כ-17,500 פליטים ומבקשי מקלט, שמתוכם עד היום הכירה ישראל, לפי הנתונים שבידי, רק ב-170 פליטים בלבד, שמתוכם 100 כבר היגרו מהארץ, רובם לקנדה.
אדוני היושב-ראש, הסוגיה הזו כמובן רלוונטית לדיון יותר רחב. מעבר לשאלה של מה אנחנו עושים עם אותם מבקשי מקלט ופליטים, הגיע הזמן – ואני שמח שנמצא אתנו גם השר ברוורמן – הגיע הזמן שממשלת ישראל תגבש מדיניות כוללת של התייחסות לבעיה הזו.
בהיעדר מדיניות, הרי הבעיה לא הולכת להיעלם. הבעיה נמצאת לפתחנו והבעיה גם עוברת את הפתח הזה כי זו המציאות שאנחנו רואים אותה. ומדיניות כוללת של מדינת ישראל בוודאי לא יכולה להיות יומרה שמדינת ישראל לבדה תפתור את כל בעיות הפליטים של העולם, לא זה מה שעומד על הפרק. אבל אנחנו צריכים כן לגבש מדיניות שתכלול התייחסות אנושית ראויה לאותם פליטים שמגיעים אלינו ומבקשים על נפשם, מבקשים על חייהם. מדיניות כזאת ראויה מבחינה אנושית, מדיניות כזו מתחייבת מבחינת הנורמות של הדין הבין-הלאומי, שגם מדינת ישראל מחויבת בו, ומדיניות כזאת, עמיתי חברי הכנסת, נדרשת גם כחלק מהלקח ההיסטורי שאנחנו כיהודים צריכים להפיק מהניסיון שלנו.
הרי אנחנו היינו אלה, במאה ה-20, שנאלצנו לברוח על נפשנו – אולי לא אנחנו אבל הורינו ודודינו וקרובי משפחתנו – והיהודים היו אלה, בשנות ה-30 וה-20 של המאה ה-20, שברחו מרדיפות ומאיומים מסוגים שונים, התדפקו על שערי ארצות בעולם ומצאו שערים נעולים. אנחנו באנו בטענה קשה מאוד על השערים הנעולים ההם; אנחנו לא יכולים ליישם אצלנו, לממש אצלנו, שערים נעולים דומים.
ולכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא הזה ראוי לא רק לתשובה טכנית ולא רק לתשובה פורמלית – ואני משוכנע שלסגן שר החוץ בוודאי תהיה תשובה מנומקת – אני חושב שהדיון הזה ראוי לחשיבה משותפת. אני הייתי מציע – פורמלית אני כמובן מציע שזה יידון במליאה, אבל באופן מעשי אני חושב שזו בהחלט סוגיה שראוי היה לבחון אותה בצורה רצינית, מעמיקה, לא בדרך של הטחת האשמות ולא בדרך של הדבקת תוויות, אלא בדרך של התלבטות אמיתית מוסרית רצינית, איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת ואיך אנחנו נותנים לבעיה הזאת תשובה שלא רק לא תבייש אותנו, אלא אפילו תכבד אותנו.
אני חושב שזה אתגר קשה, אבל אפשרי.