חבר הכנסת מחד"ש הגיש הצעת חוק שתנסה לחייב מעסיקים להעניק זכויות שוות לעובדים שסיפקו להם קבלני כח אדם. בראיון לנענע הוא מספר: זה לא הולך להיות קל
מאת: חכים בשארה, נענע * 01:23 * 27.09.2006
בישראל 2006 קיימת עבדות מודרנית. כך אומר ח"כ דב חנין (חד"ש) בראיון לחדשות נענע, בעקבות הצעת חוק שהגיש בנושא זכויותיהם של עובדי חברות כח האדם. בהצעת החוק מנסה חנין, יחד עם חברים ממפלגתו וממפלגת העבודה, לחייב את מזמיני השרות מחברות אלה להעניק שוויון לעובדים המקופחים.
ידועה לכולם מצוקתם של עובדי קבלני כח האדם, שלא מקבלים זכויות סוציאליות ושכר ראוי, ומוצאים עצמם מפוטרים ברגע, ללא שום מחויבת מצד מזמין השרות. בשנת 1996, בעקבות מאבק ציבורי ממושך, חוקק חוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כח אדם. החוק קבע פרוצדורה קפדנית לקבלת רשיון לעסוק בענף, ובנה מנגנון פיקוח לצורך העניין.
אבל ניתן לחמוק מכל החובות בחוק אם היחסים העסקיים מוגדרים כאספקת שירותים, ולא כאספקת כח אדם. כך משתחררים עסקים רבים מכל חובה כלפי העובד, שעומד חסר אונים מולם. הצעת החוק החדשה של ח"כ חנין נועדה לחסום את הפרצה הזאת, ולחייב כל מי שמפיק תועלת מהעסקתו של עובד הקבלן, לדאוג לזכויותיו. הצעה זו, לדברי חנין, הולכת להיתקל בהתנגדות עיקשת מצד בעלי האינטרסים המעורבים. לדבריו, המאבק להשגת שוויון זכויות למען עובדי קבלן רחוק מלהיות קל.
– למה יש צורך בהצעת חוק חדשה בעוד קיים חוק בנושא?
שתי סיבות. האחת עניינית והשניה סימבולית. ברמה העניינית, יש לייצר שינוי רוחבי מאד ברור, שלא יותיר מקום לספקות וסימני שאלה. במישור הסיבמבולי, ברגע שהכנסת תחוקק חוק כזה, תהיה לכך משמעות גדולה. זה עדיף על תיקוני פינצטה בחוק הקיים.
– מה עומד מאחורי ההפרדה בין מתן שירותים על-ידי קבלן המשנה לבין אספקת כח אדם?
העסקת עובדי קבלן הפכה להיות מכת מדינה. המדינה מעסיקה בעצמה עובדי קבלן, אפילו בכנסת. אנו צריכים לשנות את התפיסה ולהיאבק במגיפה. המבחון האמיתי שצריך לקבוע, הוא מי מפיק תועלת מהעסקת עובד הקבלן.
במציאות של היום, התופעה הרווחת היא העסקה לא ישירה של עובדים, לכן יש צורך בהגדרות יותר רחבות, כדי למנוע את השתחררות המעבידים מחובתם להחיל את דיני העבודה על כל מי שעובד בשבילם.
– איך אתת רואה את יחסם של שר האוצר וראש הממשלה להצעת החוק?
אני נמצא עדיין בעיצומו של משא ומתן עם הממשלה לגבי עמדתה ביחס להצעת החוק. אני מקווה שהיא תתמוך בהצעה.
– יש לך הערכה לאיזה צד נוטה הממשלה?
אם הם יתנגדו לחוק, יהיה כאן מאבק ציבורי משמעותי. לא רק עובדי צווארון כחול הפכו לעובדי כוח אדם, אלא גם עובדי צווארון לבן. האוכלוסיה שסובלת מהתופעה היא הרבה יותר רחבה ומגוונת ממה שחשבנו.
ארצנו הניאו-ליברלית
לכלכלה הישראלית הישגים רבים שהיא יכולה להתפאר בהם. אולם בשנים האחרונות היא נוטה לבלוט, ביחס לשאר העולם, בנושאים בעייתיים. לדברי חנין, היקף תופעת העסקת עובדי קבלן בישראל נרחב מאד בהשוואה לעולם. בנוסף, קצב התפתחות התופעה הוא מהיר יותר בהשוואה למדינות אחרות.
– איך אתה מסביר את התפשטות התופעה בישראל?
בישראל, הטרנד ההגמוני הוא הטרנד הניאו-ליברלרי. הטרנד הזה רואה בארגוני עובדים ובאיגודים מקצועיים כמקור כל רע. אלה הדברים שמפריעים לבעלי ההון לעשות את כספם בשקט. זו התפיסה שהפכה לשולטת בחברה הישראלית, לפיה עובדי קבלון הפכו להיות דבר רצוי.
– האם העסקת עובדי קבלן היא בגדר רע הכרחי, שקיים בכל מערכת קפיטלסטית?
ממש לא. הגענו למצב שבו המוסד הקרוי "עובדי קבלן" הפך להיות דרך המלך להשחררות המעסיקים מכל דיני העבודה שעמלנו עליהם 20 שנה.
– האם אתה רואה בראש הממשלה ובשר האוצר נציגים של האסכולה הניאו-ליברלית?
כן. אבל הם הבטיחו לבוחרים מדיניות חברתית אחרת. עד היום, הממשלה שיתפה פעולה עם התפשטות תופעת עובדי הקבלן. אבל זו האחרונה נבחרה על בסיס חברתי, והגיע הזמן
שבאיזשהו תחום נתחיל לראות רקורד חברתי. ההצעה שאני מגיש לכנסת היא ההזדמנות שלהם להראות שאיכפת להם מהעובדים.
מאבטחים חסרי ביטחון
סיפורם של המועסקים בחברת "השמירה", חברת האבטחה הגדולה בישראל, מגלם את הבעיה. לאורך שנים התלוננו עובדים בחברה על הפרה שיטתית של כל הזכויות המעוגנות בדיני העבודה. הם התלוננו על תנאי העסקה קשים ומשפילים, הכוללים קנסות לא חוקיים, אי תשלום שעות נוספות, עבודה לאורך 24 שעות רצופות ללא שינה, חוסר אספקת ציוד, מזון או מים ועוד. לאחרונה נבחנת אפשרות לשלול את רשיונה של החברה, כדי להציב בכך דוגמה לשאר הקבלנים.
– האם אתה בעד שלילת רשיונה של חברת השמירה?
כן. לפי הנתונים שמגיעים לידי, חברת השמירה איננה שומרת על זכויות העובדים שהיא מעסיקה. אי-אפשר להשלים עם הפגיעה השיטתית בציבור כל כך גדול של עובדים.
– האם היית מתאר את שוק קבלנות כח האדם כעבדות?
האמת היא שכן, ואני לא מגזים. זו עבדות מודרנית. אנשים נמצאים במקומות העבודה שלהם כי אין להם ברירה אחרת. הם לא מקבלים זכויות, והם תלויים לחלוטין במעביד. הם אפילו לא בסטטוס של עובדים, ונמנעות מהם כל הזכויות שהושגו במהלך המאה ה-20.
– האם יש סיכוי להתגבר על הבעיה?
אני אופטימי לגבי התגברות המודעות בנושא, ומקווה להצלחת המאבק בבעיה.