על דב חנין

דב חנין (נולד ב-10 בינואר 1958) הוא חבר כנסת מטעם רשימת חד"ש, משפטן, דוקטור למדע המדינה, פעיל איכות סביבה ופעיל למען שוויון חברתי-כלכלי. בנובמבר 2008 התמודד לראשות עיריית תל אביב מטעם תנועת "עיר לכולנו", אך הפסיד לראש העיר המכהן, רון חולדאי.

תחילת דרכו
דב חנין נולד בשנת 1958 בפתח תקווה, בן לדוד חנין, ממנהיגי מק"י. שמו הפרטי, דב בוריס, על שם אחי אביו שנהרג במלחמת העולם השנייה. כנער החל את מעורבותו החברתית בתנועת הנוער בנק"י ובחוג הנוער השמאלי שפעל בתל אביב.

את שירותו בצה"ל סיים בדרגת סמל ראשון, בתקופת שירותו הוא סירב לשרת ביהודה והשומרון וחבל עזה. בשנת 1982 סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים 1984 – 2004 פעל כעורך דין במשרדו של אמנון זכרוני. במסגרת עבודתו זו הוביל חנין כמה עתירות מרכזיות בנושא זכויות אדם. באמצע שנות השמונים ייצג את יצחק לאור בעתירה לבג"ץ כנגד פסילת המחזה "אפרים חוזר לצבא" על ידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות. בג"ץ ביטל את החלטת המועצה והתיר את הצגת המחזה. ב-2003 ייצג חנין בהתנדבות את חמשת סרבני הגיוס מהשמאל במשפטם.

בשנת 2000 קיבל תואר דוקטור למדע המדינה מטעם אוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנושא "שיח והגמוניה במפלגת פועלי ארץ ישראל ובמפלגת הלייבור הבריטית: דפוסי שינוי, השתמרות, המרה". באותה שנה השתתף במחזור הראשון של "תוכנית עמיתי הסביבה" של מרכז השל והיה עמית מחקר בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2002 סיים את עבודת הפוסט-דוקטורט שלו באוניברסיטת אוקספורד בנושא הקשר בין חברה לסביבה.

חנין נשוי ואב לשלושה.

פעילות ציבורית ופוליטית
בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית היה מראשי תנועת השמאל היהודית ערבית קמפוס. היה פעיל בתנועת השלום ולמען שותפות פוליטית יהודית-ערבית. היה פעיל בתחומים של זכויות אדם וזכויות עובדים.

במשך שנים היה פעיל בארגונים סביבתיים רבים. ריכז את צוות המחקר הישראלי שעבד בתיאום עם worldwatch העולמי.

בשנת 2002 נבחר לתפקיד יושב-ראש ארגון הגג של הארגונים הסביבתיים, חיים וסביבה, המרכז את פעילותם של למעלה מ-100 ארגונים סביבתיים, והיה פעיל במאבקים סביבתיים רבים, כגון המאבק למען פארק איילון, נגד תכנית ספדי, נגד מיזמי בנייה בתמנע ובחוף פלמחים. פרש מתפקידו כיו"ר כאשר הציג מועמדותו לכנסת ברשימת חד"ש.

פרסם מאמרים רבים בנושא סביבה וחברה ואף ערך את סדרת הספרים "סימני חיים" העוסקת בנושאים אלו. בסוף שנת 2005 הגיש סדרת הרצאות בנושא "משבר הגלובליזציה" במסגרת "אוניברסיטה משודרת" של גלי צה"ל. בשנים 2004 עד 2006 היה המנהל האקדמי של התוכנית לצדק סביבתי שהיא חלק מהתכניות הקליניות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

מאז 1990 חנין הוא חבר הנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בבחירות לכנסת השש עשרה היה מועמד במקום הרביעי ברשימת חד"ש-תע"ל. למפלגה חסרו כחמש מאות קולות על מנת שייכנס לכנסת. ב-14 בינואר 2006 נבחר למקום השלישי ברשימת חד"ש בבחירות לכנסת השבע עשרה, ובעקבות כך נבחר לכנסת.

חנין חבר בוועדת הפנים ואיכות הסביבה והוא עומד בראש הועדה המשותפת של הכנסת לענייני סביבה ובריאות. היה יו"ר השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה הגדולה בכנסת ה-17, יחד עם ח"כ הרב מיכאל מלכיאור.

בכנסת ה-18 עומד בראש השדולה הסביבתית – חברתית יחד עם ח"כ אופיר פינס.

חנין היה ממובילי המאבקים נגד שילוט חוצות בנתיבי איילון ונגד הריסת בתים בכפר שלם. בראשית 2008 נמנה עם מייסדי תנועת "עיר לכולנו", הפועלת לקידום רפורמה סביבתית-חברתית במטרופולין תל אביב, והתמודד על ראשות עיריית תל אביב יפו מטעם התנועה, בבחירות המוניציפליות שנערכו בנובמבר 2008. הוא זכה בכשליש מקולות הבוחרים, אך לא גבר על ראש העיר המכהן, רון חולדאי.

בבחירות לכנסת ה-18 נבחר למקום השלישי ברשימת חד"ש לכנסת.

ח"כ חנין התנגד למלחמת לבנון השניה ולמלחמה בעזה (מבצע עופרת יצוקה) מיומן הראשון.

ספרים שכתב
* מקום לתיקון: שיחות על כלכלה, חברה וסביבה/ אריה ארנון ודב חנין. עורך: אילון שוורץ. בבל, 2004.
* גלובליזציה. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשס"ז 2007.

ספרים שערך
* צורכים עולם: תרבות הצריכה – הערכת מצב: העולם/ מכון Worldwatch: בריאן הלוויל וליסה מסטני – מנהלי פרויקט; תרגום מאנגלית – שלומית כנען ודנה פלג; המהדורה הישראלית: כותבים – גלעד אוסטרובסקי (ואחרים)' עורכים רון פרומקין, דב חנין, עמיר אידלמן. תל אביב: מרכז השל, 2006.
* משפט הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט, שמרי צמרת, אדם מאור; התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי/ עורכים: דב חנין, מיכאל ספרד, שרון רוטברד. תל אביב: בבל, תשס"ד 2004.
* מדיניות חברה וסביבה: לאן אנו נעים?/ מאירה הנסון. עורכים: רון פרומקין ודב חנין. תל אביב: מרכז השל – המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, 2004.
* סימני חיים 2000, סימני חיים 2001, סימני חיים 2002, סימני חיים 2003. ארץ וטבע, המגזין הגאוגרפי הישראלי: מרכז השל, המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2000.