בשנים האחרונות שלטון הימין בישראל מנהל מתקפה חסרת תקדים על המרחב הדמוקרטי ומבקש לצמצם אותו בשיטתיות. אנו עדים למתקפות על חופש הביטוי של יחידים, תנועות וארגונים, דיכוי אלים של הפגנות, חקיקה והסתה נגד ארגוני זכויות אדם, רדיפת קבוצות המבקשות להביע ביקורת על דרכו של השלטון.
אך משבר הדמוקרטיה בחברה שלנו לא מתבטא רק במתקפות השלטון, המכוונות לצמצם את המרחב הדמוקרטי, אלא גם בכך שאפילו במצב הקיים כיום – יש גירעון דמוקרטי משמעותי. ולכן, בצד הגנה על חופש הביטוי, היצירה וההתארגנות, עלינו לפעול גם להרחבה של הדמוקרטיה במישורים נוספים.
לרוב בני האדם בחברה שלנו אין יכולת אמיתית להשפיע בשאלות החשובות בחיים שלהם: איך מנוהלים המשאבים בחברה ואיך מתחלק העושר? האם יובטח להם מקום עבודה ראוי והאם ישולם להם שכר הוגן? איפה יגורו והאם יוכלו לקבל מגורים מתאימים בעלות אפשרית? מהם סדרי העדיפויות של מערכת החינוך בה לומדים ילדיהם ובמה מושקעים כספיה? איך יסתדרו במצב של בעיה בריאותית? ומה יקרה איתם כשיהיו זקנים?
במובנים רבים ישראל מתנהלת כשלטון בעלי ההון – כאוליגרכיה, ולא כשלטון העם – כדמוקרטיה. הדבר הזה בולט במיוחד בשעה שבאים לקבל החלטות בשאלות של ניהול הכלכלה וניהול המשאבים. דרושים לנו מנגנונים של השתתפות ציבורית דמוקרטית אמיתית בשאלות היסוד הכלכליות והחברתיות.
מה עשינו
- נאבקנו נגד האיומים על המרחב הדמוקרטי, נגד דיכוי כוחני של הפגנות, נגד הסתה וחקיקה נגד המיעוט הערבי, נגד השמאל וארגוני זכויות האדם
- נאבקנו במתקפות הממשלה על חופש הביטוי שבאות לידי ביטוי בחקיקה, במדיניות, בהצהרות ובמעשים.
- נאבקנו למען עיתונות חופשית מהתערבות ממשלתית, ומשליטה בלעדית של טייקונים. העברנו חוק לביטול פקודת העיתונות המנדטורית. נאבקנו נגד ניסיונות הממשלה לשלוט בערוץ הציבורי ונגד הרפורמות המסוכנות שקידם נתניהו בכלי התקשורת.
- נאבקנו בגירוש מבקשי המקלט ולמען בדיקה אמיתית של בקשותיהם והענקת מעמד וזכויות פליט לזכאים לכך. לצד זאת נאבקנו יחד עם תושבי דרום תל אביב על שיקום השכונות ועל פיזור גאוגרפי וקליטה של מבקשי המקלט, לטובת כל הסובלים ממדיניות הממשלה בעניין, תושבי שכונות ותיקים ומבקשי המקלט כאחד.
- העברנו חוק לתנאי כליאה הולמים לאסירים
- העברנו חוק להליכים חלופיים בעניין קטינים שהסתבכו בעבירות
- העברנו חוק להגבלת משך זמן חקירה
- נאבקנו במאגר הביומטרי
- נאבקנו במאגר נתוני האשראי
- העברנו חוק לשקיפות באגודות והתאחדויות ספורט
לאן צריך ללכת
- שלטון העם ולא שלטון ההון – מחייב חירות ושיוויון
יש לדמוקרטיה שתי משמעויות חשובות. הראשונה – היכולת שלנו להשפיע באמת בדברים החשובים בחיים שלנו. המשמעות השנייה היא שלטון העם. שלטון העם לא רק מול דיקטטורה, אלא כדבר המנוגד גם לאוליגרכיה. שלטון העם – כחלופה לשלטון ההון. ובכדי שדמוקרטיה בשתי המשמעויות האלה תהיה אפשרית באמת, אנחנו זקוקים לחירות ולשוויון. לכך נדרשים חופש דיבור והבעת דעה, חופש תנועה, חופש התכנסות וחופש עיתונות. כדי שכל אלה יתאפשרו באמת, צריך לשנות את המבנים החברתיים כדי שאנשים וקבוצות לא יהיו כפופים לקבוצות מסוימות באופן שמונע מהם השתתפות שווה בחיים הדמוקרטיים.
- מאבק נגד הדרת האזרחים הערבים
הגישה של שלטון הימין בישראל לשאלת הדמוקרטיה שוללת אפילו את העיקרון הליברלי של שלטון הרוב תוך שמירה על זכויות המיעוט. עבור הימין שבשלטון, ישנם "אזרחים חלקיים", שאינם כשרים במלוא מובן המילה להשתתף בתהליכים הדמוקרטיים של קבלת ההחלטות. כשבשנות ה-90 חששו שבמשאל עם יהיה רוב לעמדה התומכת בהסכם שלום על בסיס גבולות 67', עמדת הימין הייתה שהאזרחים הערבים-הפלסטינים בישראל לא יוכלו להכריע במשאל העם, ושמשאל עם כזה מחייב רוב מיוחס כדי שיובטח בו "רוב יהודי". בימין טענו אז גם שרוב הנשען בכנסת על ח"כים ערבים, אינו רוב לגיטימי. טענות אלה מבטאות תפיסה אנטי-דמוקרטית, המבוססת על אי קבלת הכלל הדמוקרטי הבסיסי: שוויון אזרחי. אותה גישה באה לידי ביטוי בהתקפות ובאלימות משטרתית כלפי האזרחים הערבים הזוכה לגיבוי של ממשלת הימין ששריה מרבים להתבטא על הצורך להוציא את נציגי הציבור הערבי מהכנסת. לכן, הרחבת הדמוקרטיה בישראל מחייבת שימת קץ למנגנוני ההדרה של האזרחים הערבים.
- פוליטיקה חדשה באמת
נוסף על המתקפות האלה אנו רואים גם בישראל ביטוי למגמה העולמית שבמסגרתה מספר גדל של אזרחים ואזרחיות בארצות רבות מרגישים שהמערכת הפוליטית אינה מייצגת אותם. יש תחושה הולכת וגדלה של פער בלתי עביר בין האליטה השלטונית לבין הפרטים בחברה. משבר הייצוג הזה מביא לחיזוקו של הימין הפופוליסטי הקיצוני, שמבטיח צורת ייצוג שונה, כביכול-ישירה יותר, שלכאורה תשקף יותר טוב את רצון העם. אצלנו מביא המשבר הזה גם להתחזקותם של אבירי ה"פוליטיקה החדשה", שמלבד הכותרת המושכת, מביאים פוליטיקה ריקה מתוכן. זו אינה אלא הפוליטיקה הישנה עם פנים טלוויזיוניות, וללא הדמוקרטיה החלקית שהתקיימה במפלגות המסורתיות.
- הגברת השתתפות האזרחים בדמוקרטיה
במקום "פוליטיקה חדשה" וחלולה יש להעניק לאזרחים יותר כלים להיות שותפים באמת בהחלטות הקובעות איך ייראו חייהם. להפוך את הדמוקרטיה לרלוונטית בחיי היומיום שלהם. להפוך את ההכרעות בה לנגישות. חלופה לסדר הקיים חייבת להציב תפישה של דמוקרטיה רחבה ועמוקה, המתבססת על הגברת השתתפות האזרחים והאזרחיות במישורים השונים של החיים המשותפים: מדינה, עיר, מערכת פיננסית, מקום עבודה.
הרחבת המרחב הדמוקרטי משמעותה גם מוסדות ומנגנונים נוספים שיאפשרו השתתפות פעילה יותר של כולנו בחקיקה ובקביעת מדיניות. משמעות הדבר היא קידום של צורות השתתפות פעילה יותר בשלטון – כגון תקציב עירוני משתף ("תקציב השתתפותי") כמו שנוסה בעיר פורטו אלגרה בברזיל – הרחבת הדמוקרטיה במנגנוני התכנון, בניית מנגנונים מוסדיים (תוך ניצול טכנולוגיות חדשות) שיאפשרו דיון ציבורי והשתתפות פעילה של הציבור בקביעת מדיניות בתחומים שונים. יש לקדם מרכיבים של דמוקרטיה ישירה כגון יכולת של אזרחים ליזום חקיקה ומנגנונים להתייעצות והכרעה אזרחית. את הדמוקרטיה אין לצמצם למישור הפרלמנטרי ולרשויות המקומיות, שגם בהם רמת השתתפות האזרחים והאזרחיות בהליכי החקיקה ובקביעת המדיניות מוגבלת. במקביל להרחבת ההשתתפות האזרחית באלה, צריך להרחיב את השליטה האזרחית בתחומים אחרים – בניהול הכלכלי, במישור הפיננסי, במערכת התכנון ובמקומות העבודה.